Tag Archives: מחשבות

•תפוחים, אירן דן

•תפוחים, אירן דן

•בפוסט הזה כמו בחיים, אין פואנטה,
ובסופו ברכה מכול הלב,

•תפוחים,

•שהייתי בת 6 חליתי בצהבת.
נישלחתי צהובה וחלשה לבית הקיץ בהרים,
דודה מארי דאגה לי.
היא היתה משכימה, קוטפת תפוחים מן העץ,
מרסקת ומאכילה אותי מחית תפוחים בכפית
שהייתי חלשה וצהובה.
אוויר הרים ותפוחים, היתה אומרת,
יעשו את העבודה,
ונשיקה על המצח..

•״ סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים,
כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי ״, מבקשת הכלה
בשיר השירים, שהתפוח הוא תרופת
הפלא לחולות אהבה.

•התפוח מסמל את הפיתוי,
שנחש פיתה את חווה שפיתתה את אדם.
אומרים שעל עץ הדעת לא גדלו כלל תפוחים!
אדם וחווה אכלו אגוז, תאנה, ענבים או חיטה,
אבל לא תפוח !

•השנה חוגגים אצלנו על הגג.
יהיו תפוחים, דבש ניגר,
25 מוזמנים וראש-שנה אחד.
פרחים אדומים אפזר על מפות לבנות,
ואזמין את הרוח הקלילה,
שהיינו מחובקים בה ומחוברים
ומתוודעים זה לזה לאורך המסע, מבראשית הימים

•אני מאחלת למשפחתי האהובה
ולכול חברי האהובים שנה מבורכת עד בלי די
בטוב ואהבה 🍎🍏

Image may contain: 1 person

בחבל אנדלוסיה / אירן דן

בחבל אנדלוסיה / אירן דן

בחבל אנדלוסיה    /     אירן דן
גדלים יותר עצי זית מאנשים,
יותר קרדינלים
ממלכים.

בשמש הצהריים
איכר קשיש נם
תחת עץ הזית,
עיניו עצומות. בפיו טעם הפרי.
עמו נם בהיחבא
אלוהים ארוך-רגליים.

אין צורך לחבוט בו
באלות או לנענעו
הפרי בשל
כמעט נופל.

בבית שלי
חי עץ זית בודד.
והיו המבוגרים
סובבים סביבו וסביב עצמם
עם גרזנים, מקלפים את קליפתו
וחוזרים וסובבים סביב העץ הערום.
אחריהם היו מגיעים הילדים
זה אומר שלי
וזה אומר שלי
זה רוצה לבקעו
וזה לתלות עליו חבל
ובקצה החבל
לולאה.
שיר שכתבתי בביקור באנדלוסיה,
פסח 2016

Olive Tree painted by Van Gogh
(From daydream tourist)

Irene Dan's photo.

אבי היה עולה להר / אירן דן

אבי היה עולה להר / אירן דן

אבי היה עולה להר      / אירן דן
פאתי ביירות פעמיים בשנה.
קונה ככר לחם,
זיתים ותמרהינדי, מיץ תמרים מתוק.

אביךָ גם הוא.
היה עולה לפסגת הר צפת
מביא עימו לאמוּן, מיץ לימון חמוץ.

כשברח אביךָ ממולדתו, רץ.
רץ לאורך המדרון
שלא נגמר. איתו בליל גשם, כלב
שמוט-זנב ואשתו. בְּנוֹ נולד
לידת עכוז ומת בוָאדִי.
אביךָ לא בכה. הוא ניגב
את הגשם מעל פניךָ, קבר
אותךָ תחת אבנים
ובלע את לשונו.

כשגירשו את אבי מביתו, עמד.
עמד בפתח הבית, מֵאֵן לעזוב.
הוא עקר את המזוזה בשתי ידיו עקר
את שתיל היסמין על ניחוחיו.
פרחים לבנים נפתחים
וקמלים לעת ערב בכיסיו.
יום אחד הביט אבי אל עיני ובכה,
הפקיד אצלי מזוזה ומפתחות הבית
נכנס למערה ולא יצא.

 

8/7/16
Photo by Irene Dan

Irene Dan's photo.

מן הארץ האחרת אני בא / אירן דן

מן הארץ האחרת אני בא / אירן דן

מן הארץ האחרת אני בא / אירן דן
נושא עימי רוחות.
אביךְ סוחר בדים
היה נוסע לסין, שורף זחלים
במים הרותחים בבטן האוניה.
אביךְ שלךְ מת, ילדתי,
השליכו אותו מן הסיפון
לבוש מקטורן משי וחפתים.

אימךְ חיכתה לו וחלתה,
חלתה וציירה
כול שניקרה בדרכה.
ברבות הימים מתה אמךְ
האינךְ זוכרת דבר מכול אלה, ילדתי?
ם אביךְ? מִיהִי אימךְ?
מה לךְ תייסרי עצמךְ?
אל תבקשי את פניהם,
נפשךְ עֲיֵפָה ואלה רק סיפורי בדים.
הֲרָאִית פעם זחל טווה את מותו
מתוך פקעת חוטים?
זאב קירות לבן בחדרךְ
מחכה לנעוץ בךְ את ניביו.
הוא יקרע את ליבךְ לחתיכות. עיצמי עינייךְ, ילדתי
עיצמי עינייךְ
5/7/16

Photo by Irene Dan

Irene Dan's photo.

בקצה-מזח / אירן דן

בקצה-מזח / אירן דן

בקצה-מזח / אירן דן
עומד דייג
בקצה-חכה
קרס
בקצה-תולעת
דג.

אם אבלע
את הפתיון, חשב הדג
אמצא עצמי חיש מהר
מגולגל בין דפיו של עיתון,
על שולחן מטבח.

הדייג יחבוט בי.
ינגב בחולצתו את הזיעה מפניו.
בעודי מדיף ריח ים, יקרא
אישה! הבאתי לךְ דג!

אשת הדייג תחבוט בי.
תנגב בסינר את הזיעה מפניה, תקרא
אישי! הבאתי סכין!

היא תסיר ממני
סנפירי זהב,
תחתוך, תכרות ראש זנב,
תזרוק לחתול, תעקור
באגודליה את מעיי.

היא תמליח אותי
בעודי מדיף ריח ים,
תמלא בי רוזמרין.
בסוף
תזרוק לחתול את אידרתי.

אתעלם מהפתיון, חשב הדג
יחבטו שניהם בדג אחר!
או אחד בשני!

 

2/7/16
Painted by Yuri Kabisher

Irene Dan's photo.

הלילה נכרות ברית / אירן דן

הלילה נכרות ברית / אירן דן

הלילה נכרות ברית / אירן דן
טיפת דם מן האצבע שלי.
אעצום עיניים, אלך אחריךָ,
בחושך הָיִיתָ לי
חורז חרוזים, 
מילותיךָ מלטפות.

הלילה אבוא אליךָ.
אפשוט עדיי, אהיה שלךָ.
חורז החרוזים יודע, אמרו
הוא יוביל אותך אל הבית.

בשירךָ, היינו אחד בתוך השניה,
בצידי הדרכים, בחול הצומח בשממה.
באימת המלחמה. ילדים נטושים
ואחריהם כלבים משוטטים,
כול הדרך אל הבית, אתה שומר עלי
במילים שחרזת עבורי
במערה. מישהו מתופף
על פחים ריקים,
איש אינו זוכר את פיירוז
או את קול הפעמונים.

במלחמה הזו עייפו
כול צירופי המילים,
מת הבית ההוא
עם החצר, עץ התאנה.
ילד חיוור מתופף.

במלחמה הזו,
נטשתי את ביירות.
היא מאסה בי.
אדל השכנה תלתה כבסים
והשליכה בצהלולים גרגרי אורז,
היזהרי אמרה לבל תישאי בתוכך
את ביתך
לכול מקום
כמו חור בלב.

במלחמה הזו, לקיתי בשכחה
לא זכרתי עוד את הדרך לביתי.
מתתי עם אנשי המקום,
בכרמים. מת איתי גם
חורז החרוזים.

 

29/6/16

Irene Dan's photo.

בדידות / אירן דן

בדידות / אירן דן

בדידות      /      אירן דן
שטפה
את כיכר העיר והאיש
העומד בה.

האיש עושה שירים
מתנדנד בסירת נייר
״התקרבי אלי,
עימדי לצידי.
אהביני
כי אהבתיךְ״.
ואני קרבתי
אליו

״אני אוהב בךְ
כול מה שאת.
רק את רואה אותי
כפי שאני״.
קרבתי, קרבתי אליו

מאוחר.
הוא חוזר לביתו.
מסיר את גרביו, תולה
את שירו.
קו האופק בכיכר היה חבל כחול
בין דוכן לדוכן, בדידות

 

24/6/16
Photo by Irene Dan

Irene Dan's photo.

עטלפי פירות / אירן דן

עטלפי פירות / אירן דן

עטלפי פירות / אירן דן
אוהבים תותים שחורים
וחושך.
הוא יורק כמותם ומלכלך,
מייבב ומאבד, מוצא וקובר
את החיים.
עוד מעט יכתוב שיר
ישכח את השורות
ימחק את כולן.
הוא אוטם אוזניו
פוחד מצווחתם.
לא עוד שירת עטלפים.
לא הלילה.
הוא מתכסה
שלא יראו את פניו
מניח לאפלולית הלב לשקוע,
מסתתר מפניהם.

הלילה רק לישון
הוא מבקש
לעצום עיניים
לקום לבוקר חדש
בממלכת האור.
21/6/16
Photo by Irene Dan

Irene Dan's photo.

אני בוחרת את המסלול / אירן דן

אני בוחרת את המסלול / אירן דן

אני בוחרת את המסלול / אירן דן
האיטי. האחרון מביניהם.
אני עצלה. מסדירה נשימות.
משחררת אוויר בהדרגה.
הלב גדוש געגוע
המגע במים רך. ריח כלור.

אני חושבת על אותן גיבורות ספרות
שמתו מאהבה נואשת. אנקת גבהים.
זו האהבה,
ממה שהלב מלא בה.

לתוך העיין הימנית נכנסים שני שחיינים
חבושים כובעי ים.
אני תוהה מי משניהם הייטקיסט,
מי המשורר ומי בנו של סנדלר.
אני תוהה אם פָּרוֹת יודעות לשחות.
תוהה היכן אתה.

כמו בקיבוץ
מחייכים לאנשים שלא מכירים.
כולם מברכים את כולם
שבת שלום. איני ממהרת לשום מקום.
איש לא מחכה לי.

בקרקעית, הפסים נראים אינסופיים
תנועתם עצבנית, כמו פלט אק״ג.
אין הפרעות בקצב. הכול תקין.
הלב כואב אך פועם.
אני בחיים.
17/6/16
Photo by Irene Dan

 Irene Dan's photo.

אִבּוּק הרוח / אירן דן

אִבּוּק הרוח / אירן דן

אִבּוּק הרוח / אירן דן

את חייבת להחליף שמלה, הוא מפציר בה
או להקטין מחשוף.
לתקן zיפר, לסגור שסע. לעמוד באור,
נגד הרוח, לחייך.
פרח לשוני על שמלתךְ,
נערי את האבקנים!

את חייבת שמלה, הוא מפציר
שלא מַבְלִיטָה חמוקיים,
שחורה ונופלת על נפשךְ המתערטלת.

עִמְדִי זקופה, הקריאי שיר,
בקול עמוק. עם רגש.
עם הפסקה בין מילה למילה.
תרגלי מול מראה.

הרימי גַּבָּה, מופתעת.
הִשָּׁמְעִי נואשת, בודדה. אחרת למה כתבת.
חַפְּשִׂי את האישה עם השמלה, חַפְּשִׂי
גרגרי אבקה נישאים ברוח.

 

10/6/16
Painted by Lionel Smit,
Obscura #2, oil on linen

Irene Dan's photo.