מן הארץ האחרת אני בא / אירן דן

אימךְ חיכתה לו וחלתה,
חלתה וציירה
כול שניקרה בדרכה.
ברבות הימים מתה אמךְ
האינךְ זוכרת דבר מכול אלה, ילדתי?
ם אביךְ? מִיהִי אימךְ?
מה לךְ תייסרי עצמךְ?
אל תבקשי את פניהם,
נפשךְ עֲיֵפָה ואלה רק סיפורי בדים.
הֲרָאִית פעם זחל טווה את מותו
מתוך פקעת חוטים?
זאב קירות לבן בחדרךְ
מחכה לנעוץ בךְ את ניביו.
הוא יקרע את ליבךְ לחתיכות. עיצמי עינייךְ, ילדתי
עיצמי עינייךְ
5/7/16

Photo by Irene Dan