אירן דן | Irene Dan | إرين دان

נָהָר שׁוֹצֵף חָצָה אֶת הַבַּיִת
בֵּית הָאֶבֶן בּוֹ גָּדַלְתִּי
וּשְׁתִיקָה נִתְמַלְּאָה בּוֹ
פָּעֲרָה בּוֹרוֹת.
מִן הַבַּיִת לֹא נוֹתַר
דָּבָר.

אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ בְּשִׁירַת הַזָּמִיר
בְּשִׁירַת הַנָּשִׁים הַמְּבַשְּׂרוֹת
עֲלוֹת הַשַּׁחַר

אֲנִי שׁוֹמַעַת צְלִיל נִפְרָד וְשׁוֹנֶה
בְּתוֹכְכֵי לִיבִּי

בְּדִידוּת

ִדְרַשְׁנוּ לְקַלֵּף אֶת נִגְעֵי הָעוֹר
לַעֲטוֹת מַסֵּכוֹת, לִנְעֹל דְּלָתוֹת
נִדְרַשְׁנוּ לְהַמְתִּין
מֵעַל עֵמֶק הַמָּוֶת
לְבַסּוֹף
הֶחְרַבְנוּ אֶת הַבָּתִּים
וְכָל אֲשֶׁר בְּתוֹכֵנוּ

אַתָּה שׁוֹאֵל אִם קָדַם הַמִּדְבָּר
לַעֲנָקֵי הַחוֹל
אִם קָדְמָה הָרוּחַ לָאֲדָמָה
מְיַלֶּלֶת מְנַקֶּבֶת חֹרִים
בָּאֶבֶן וּבָעֵץ

אַתָּה שׁוֹאֵל אִם קָדְמָה הַנְּטִיעָה לַכְּרִיתָה

אֱהֹב בִּי אֶת הָאִמָּהוֹת
אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אוֹתִי בְּרַחְמָן
אֱהֹב בִּי אֶת הַיְּלָדוֹת אֲשֶׁר לֹא בָּאוּ לָעוֹלָם,
נְשׁוֹת הֶעָבָר וּנְשׁוֹת הֶעָתִיד,
אֶת שְׁעָתִי הַיָּפָה.

אֱהֹב בִּי אֶת הַפַּחַד מִן הַגֵּיהִנֹּם,

חַיַּי פִּרְקֵי זְרִימָה וְרִשּׁוּמֵי עֵט בִּדְיוֹ
אֲנִי צוֹעֶדֶת כָּל בֹּקֶר לְאֹרֶךְ הַנָּהָר
לַחְלֹם אֶת אַהֲבוֹת חַיַּי

הַנֶּצַח נִדְמֶה כַּאֲרָעִי
בְּמַמְלֶכֶת הָאֵינְסוֹף אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת סוֹפִיּוּתִי

בְּבוֹאֲךָ אֵלַי בַּחֲלוֹף הַיָּמִים
רוּחַ קְדוּמִים
תָּבוֹא אֶל הַגַּן
טִפּוֹת שָׂרַף יַשְׁמִיעוּ לַחַשׁ
בַּגֻּמָּה הַפְּעוּרָה
בְּתַחְתִּיּוֹת הָעֲמָקִים
בָּאֲדָמָה שֶׁהֻדְמְעָה

מְאֻחָר, וְגֶשֶׁם רַב כִּסָּה אֶת הָאֲדָמָה
וְקוֹל נְפִילַת הַגֶּשֶׁם
הָיָה נִבְדַּל מִקּוֹלִי שֶׁלִּי,
וְשִׁירַי לֹא מִן הָעֹמֶק נִכְתָּבִים אֶלָּא
מִתּוֹךְ הַפַּחַד נִכְתָּבִים
מְאֻחָר

בִּנְדוּדַי בְּאֶרֶץ הַמַּסָּעוֹת
כְּמִיהָה נֶחְרְטָה עַל גִּזְעֵי הָעֵצִים

לִבִּי רָחַשׁ שִׁירָה פָּעַם
מֵאָה שָׁנִים שֶׁל אַהֲבָה

מִלִּים בָּכוּ בִּי

אֲנִי הַיַּלְדָּה הַשּׁוֹתֶקֶת
שׁוֹתֶקֶת מַחְשָׁבָה אַחַר
מַחְשָׁבָה
שׁוֹתֶקֶת אֶת נָכוּת אִמִּי
אֶת גּוּפָהּ הַמְּשֻׁתָּק

שׁוֹתֶקֶת שֶׁאִמָּא, לֹא תָּמוּת בַּבֹּקֶר
לֹא תָּמוּת בַּלַּיְלָה