אירן דן | Irene Dan | إرين دان

סְדָקִים הוֹפִיעוּ בְּכִפַּת הַשָּׁמַיִם
וְגֶשֶׁם הֵחֵל יוֹרֵד.
אַלְפֵי עֲגוּרִים,
בַּעֲלֵי צִיצִיּוֹת זָהָב לְרָאשֵׁיהֶם
שֶׁהָיוּ מְצַוְּחִים, פִּרְאִיִּים
בָּחֲרוּ בִּנְתִיב נְדִידָתָם
זֶה בְּצַד זֶה בִּזְמַן אֶחָד

הֶהָיִיתִי אֵם טוֹבָה?

אֲדָמָה שֶׁזּוֹרְעִים לְתוֹכָהּ גַּרְגְּרֵי חִטָּה
הַיּוֹדַעַת מְלֶאכֶת הֶחָרִישׁ וְהַקָּצִיר
מְבִיאָה עִמָּהּ רוּחַ גְּדוֹלָה בפֶּתַח הַבַּיִת

הֶהָיִיתִי רַעְיָה טוֹבָה?

הַאִם מִי מִכֶּם רָאָה אֶת בֵּיתִי?
היכן בֵּיתִי?

מוֹכֵר מֵי הַוְּרָדִים,
עוֹדוֹ קוֹרֵא תַּחַת חַלּוֹנִי?

כָּל אֵימַת שֶׁשָּׁאַלְתִּי

אֲנִי מְסָרֶבֶת לִפְשֹׁט מֵעָלַי אֶת עוֹרִי
מְסָרֶבֶת לִמְחֹק חֲלָקִים מִתּוֹכִי כְּדֵי שֶׁתֹּאהַב חֲלָקִים אֲחֵרִים
מְסָרֶבֶת לְעַפְעֵף לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים
הַיָּפִים לְאִשָּׁה
מְסָרֶבֶת לְהַעֲמִיד פָּנִים, לְהָזִין
רְצוֹנוֹת אֲחֵרִים, לְהַתְאִים עַצְמִי לְךָ

מָה נֶחְצַב בַּסֶּלַע מָה
חִלְחֵל בּוֹ
מָה בָּאוֹר וּמָה בַּצֵּל
אֲנִי וְאַתָּה כְּתוּבִים
כְּאֶחָד

בּוֹא אֵלַי
אֲהוּבִי

עֵץ תָּמָר
נָטַעְתָּ בַּחֲלוֹמִי
בַּמַּעֲמַקִּים הַחֲשׁוּכִים
וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי
לְמַרְגְּלוֹתָיו
מִלִּפְנֵי אַלְפֵי הַשָּׁנִים

הַכְּאֵב בַּקְּשִׁירָה, בִּהְיוֹתֵךְ אִשָּׁה,
בַּחַיִּים הַבָּאִים אֶל קִצָּם
עֲשָׂרָה רָאשֵׁי בָּקָר
עַל כָּל מִילָה, מָלִים
בְּהֵחָבֵא אֶת הַבָּנוֹת
הָיָה עֲלֵיהֶן לָמוּת מִתּוֹךְ אִבּוּד דָּם
הַכְּאֵב בָּאֲבָנִים, בִּהְיוֹתֵךְ אִשָּׁה

עִזְבִי בֵּיתֵךְ
עִזְבִי הָהָר
עִזְבִי הָעֵץ הַגָּבֹהַּ
שֶׁהָיִית תּוֹלָה עָלָיו תְּאֵנִים
עִזְבִי שִׁירַיִךְ
שֶׁהָיוּ בּוֹרְאִים שֵּׁדִים
ברֹאשֵׁךְ

דְּבָרִים שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר
כָּל הַדֶּרֶךְ עַד אֵלֶיךָ
חֲסֵרָה מֵאַדְמָתִי
מֵאִמּוֹתַי
חֲסֵרָה מִמְּךָ
אֲהוּבִי

וְהָיִיתִי