אִבּוּק הרוח / אירן דן

את חייבת שמלה, הוא מפציר
שלא מַבְלִיטָה חמוקיים,
שחורה ונופלת על נפשךְ המתערטלת.

עִמְדִי זקופה, הקריאי שיר,
בקול עמוק. עם רגש.
עם הפסקה בין מילה למילה.
תרגלי מול מראה.

הרימי גַּבָּה, מופתעת.
הִשָּׁמְעִי נואשת, בודדה. אחרת למה כתבת.
חַפְּשִׂי את האישה עם השמלה, חַפְּשִׂי
גרגרי אבקה נישאים ברוח.

10/6/16
Painted by Lionel Smit,
Obscura #2, oil on linen