אבי היה עולה להר / אירן דן

אביךָ גם הוא.
היה עולה לפסגת הר צפת
מביא עימו לאמוּן, מיץ לימון חמוץ.

כשברח אביךָ ממולדתו, רץ.
רץ לאורך המדרון
שלא נגמר. איתו בליל גשם, כלב
שמוט-זנב ואשתו. בְּנוֹ נולד
לידת עכוז ומת בוָאדִי.
אביךָ לא בכה. הוא ניגב
את הגשם מעל פניךָ, קבר
אותךָ תחת אבנים
ובלע את לשונו.

כשגירשו את אבי מביתו, עמד.
עמד בפתח הבית, מֵאֵן לעזוב.
הוא עקר את המזוזה בשתי ידיו עקר
את שתיל היסמין על ניחוחיו.
פרחים לבנים נפתחים
וקמלים לעת ערב בכיסיו.
יום אחד הביט אבי אל עיני ובכה,
הפקיד אצלי מזוזה ומפתחות הבית
נכנס למערה ולא יצא.

8/7/16
Photo by Irene Dan