הלילה נכרות ברית / אירן דן

הלילה אבוא אליךָ.
אפשוט עדיי, אהיה שלךָ.
חורז החרוזים יודע, אמרו
הוא יוביל אותך אל הבית.

בשירךָ, היינו אחד בתוך השניה,
בצידי הדרכים, בחול הצומח בשממה.
באימת המלחמה. ילדים נטושים
ואחריהם כלבים משוטטים,
כול הדרך אל הבית, אתה שומר עלי
במילים שחרזת עבורי
במערה. מישהו מתופף
על פחים ריקים,
איש אינו זוכר את פיירוז
או את קול הפעמונים.

במלחמה הזו עייפו
כול צירופי המילים,
מת הבית ההוא
עם החצר, עץ התאנה.
ילד חיוור מתופף.

במלחמה הזו,
נטשתי את ביירות.
היא מאסה בי.
אדל השכנה תלתה כבסים
והשליכה בצהלולים גרגרי אורז,
היזהרי אמרה לבל תישאי בתוכך
את ביתך
לכול מקום
כמו חור בלב.

במלחמה הזו, לקיתי בשכחה
לא זכרתי עוד את הדרך לביתי.
מתתי עם אנשי המקום,
בכרמים. מת איתי גם
חורז החרוזים.

29/6/16