גַּם הָאֶבֶן הַחֲזָקָה בְּיוֹתֵר נִשְׁחֶקֶת בָּרוּחַ. [אירן דן]

גַּם הָאֶבֶן הַחֲזָקָה בְּיוֹתֵר נִשְׁחֶקֶת בָּרוּחַ.
לָאַהֲבָה אֵין מִדָּה, וְהִיא הַמִּדּוֹת כֻּלָּן.

אבי לימד אותי / אירֵן דן

אָבִי לִמֵּד אוֹתִי
לְהַשִּׁיל מֵעָלַי
תַּאֲוָה וְחַמְדָנוּת
קִנְּאָה וְרָצוֹן לְכוֹחַ.
.
אָבִי לִמֵּד אוֹתִי
לְעוֹרֵר אֶת עוֹלָמִי בִּי,
לְהַרְכִּיב אֶת הַחֲלָקִים הַשְּׁבוּרִים

חושך ירד / אירֵן דן

חֹשֶׁךְ יָרַד עַל אֶרֶץ הָאִכָּרִים,
הַיָּרֵחַ, נֶעֱלַם.
סִפְּרוּ, עֲצֵי הַשְּׁזִיף מֵתוּ
מִזְּמַן,
לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ שָׂרְפוּ אֶת הַיַּעַר
וְאֵין נוֹרָא בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה,
מֵרֵיחַ עוֹר חָרוּךְ.
סִפְּרוּ,

המשורר׳ פורסם בכתב העת ״נתיבים״ גיליון 21 (אפריל 2019)

הַשְּׁמוּעָה אוֹמֶרֶת,
בְּדִירָה חָמֵשׁ גָּר מְשׁוֹרֵר,
הָאִשָּׁה שֶׁאָהַב נָטְשָׁה עִם אַחֵר,
אֶת שִׁירָיו שָׁפְכָה לַיָּם.
בְּנוֹת יָם
שֶׁעָלוּ מִמְּצוּלוֹת
שָׁמְעוּ בַּגֵּאוּת
קוֹל אוֹתִיּוֹת.

חַיֵּי נָהָר / אירֵן דן

זַהֲרוּרֵי אוֹר נוֹשְׂאִים עִמָּם נָהָר
וְהַנָּהָר מְסָרֵב לְהַרְפּוֹת מִן הַמַּיִם,
נוֹשֵׂא עִמּוֹ תְּהוֹם וַאֲדָמָה,
וּתְשׁוּקָה

סוֹחֵף אֵלָיו שְׁבָרִים
וּקְלִפּוֹת עֵצִים,
הוֹפֵךְ עַצְבוּת לְמַיִם,

משום ליבי / אירֵן דן

מִשּׁוּם לִבִּי
הָלַכְתִּי מִמְּךָ
וּמִשּׁוּם אַהֲבָתִי לְךָ,
מִשּׁוּם תּוֹלְעֵי הַחוֹל
הַחוֹפְרוֹת מְחִילוֹת בָּאֲדָמָה,
מִשּׁוּם הַזְּמַן הַחוֹלֵף,
הֶעְדֵּר הַזְּמַן,
הָרוּחַ הַחוֹצֶבֶת בָּאֶבֶן,

נדידות ארוכות / אירֵן דן

נדידות ארוכות / אירֵן דן.עֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה זוּגוֹת כְרוֹמוֹזוֹמִיםנוֹשְׂאִים כָּל זִכָּרוֹן, כָּל אֵיבָר מֵאֵיבְרֵי גּוּפִי כָּל בֶּכִי מִבִּכְיִיעֲמוּסִים בְּדִידוּת, פַּחַדהַפַּחַד הַנִּפְעָר בָּרְקָמוֹת, נְדִידוֹת אֲרֻכּוֹת, נְדוּדֵי אֲבוֹתַינְדוּדַי.מִיהוּ בַּעַל הַמַּסָּע? אֲנִי תּוֹהָהוְהַאִם אֵי פַּעַם הָיִיתִי שֶׁלְּךָ,הַאִם אֵי פַּעַם הָיִיתִי אֲנִי?.בַּמַּסָּע הַזֶּה בֶּן מְאוֹת הַשָּׁנִיםדִּבַּרְתִּי בִּשְׂפַת הַמְּקוֹמִיִּיםאַךְ הָיִיתִי זָרָה, אַחֶרֶתתַּרְתִּי אַחַר זֶהוּת בְּאֶרֶץ הַנַּוָּדִים, אֶרֶץ הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים.הָיִיתִי יְהוּדִיָּה סְפָרַדִּיָּה חָיִיתִי …

עַרְפִלֵּי לַיְלָה / אירֵן דן

עַרְפִלֵּי לַיְלָה / אירֵן דן הִנֵּה הַנֶּצַח, הִנֵּה אֲנִי, קוֹרֵאת בְּשִׁמְךָבְּעַרְפִלֵּי הַלַּיְלָה,שֶׁהַכֹּל נִכְתַּבלִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִיםוְהַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁלִּי זִכְרוֹן מָקוֹם אַחֵר קוֹל בֶּכִיעַל פִּסְגַּת הָהָרעֲלֵי זָהָבנִתָּקִים מִן הָעֵץ,וְאֵין יוֹדֵעַהֵיכָן סוֹפָהּ שֶׁל עַצְבוּתוְאַתָּה, הָעוֹשֶׂה דַּרְכְּךָ בֵּין מִדְבָּרִיּוֹת,הַיּוֹדֵעַ כִּוּוּנֵי שָׁמַיִם,כַּאֲשֶׁר תִּתְבּוֹנֵן בִּיאֶהְיֶה מְצוּיָה בְּךָ.—