אֱהֹב בי / אירֵן דן

אֱהֹב בִּי אֶת הָאִמָּהוֹת
אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אוֹתִי בְּרַחְמָן
אֱהֹב בִּי אֶת הַיְּלָדוֹת אֲשֶׁר לֹא בָּאוּ לָעוֹלָם,
נְשׁוֹת הֶעָבָר וּנְשׁוֹת הֶעָתִיד,
אֶת שְׁעָתִי הַיָּפָה.

אֱהֹב בִּי אֶת הַפַּחַד מִן הַגֵּיהִנֹּם,

קול הנהר / אירֵן דן

חַיַּי פִּרְקֵי זְרִימָה וְרִשּׁוּמֵי עֵט בִּדְיוֹ
אֲנִי צוֹעֶדֶת כָּל בֹּקֶר לְאֹרֶךְ הַנָּהָר
לַחְלֹם אֶת אַהֲבוֹת חַיַּי

הַנֶּצַח נִדְמֶה כַּאֲרָעִי
בְּמַמְלֶכֶת הָאֵינְסוֹף אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת סוֹפִיּוּתִי

קול נפילת הגשם / אירן דן

מְאֻחָר, וְגֶשֶׁם רַב כִּסָּה אֶת הָאֲדָמָה
וְקוֹל נְפִילַת הַגֶּשֶׁם
הָיָה נִבְדַּל מִקּוֹלִי שֶׁלִּי,
וְשִׁירַי לֹא מִן הָעֹמֶק נִכְתָּבִים אֶלָּא
מִתּוֹךְ הַפַּחַד נִכְתָּבִים
מְאֻחָר

אין גבול / אירֵן דן

אַבָּא לֹא הֵבִין בֶּאֱמֶת
מָה מַשְׁמָעוּת הַמִּלָּה גְּבוּל,
וְלֹא יִחֵס לָהּ חֲשִׁיבוּת.
בְּנֵי אָדָם מִתְגּוֹרְרִים מִשְׁנֵי צִדֵּי הַגְּבוּל
וְטוֹב אִם יִלְמְדוּ זֶה אֶת שְׂפָתוֹ שֶׁל זֶה.

בִּהְיוֹתוֹ נָעַר, חָלַם לְהִתְגַּיֵּס.

מְתַקֵּן הפרחים / אירֵן דן

בַּעֲרוּגַת הַפְּרָחִים
הַמְּשֻׁבָּצִים אַבְנֵי חֵן יָשַׁב
מְתַקֵּן הַפְּרָחִים.
כְּדֵי לְתַקֵּן עָלֶה, אָמַר
אֲנִי זָקוּק לְיוֹם.
וְכַמָּה זְמַן יִדָּרֵשׁ לְתַקֵּן אֶת לִבִּי? שָׁאַלְתִּי