"היה היה פעם איש שהקסימו אותו דרקונים. את קירות ביתו כיסו ציורים של דרקונים, ובכול מדפיו היו מסודרים בשורות פסלים ופסלונים של דרקונים. למעשה היה כול ביתו מלא בדמויות דרקונים. אירע המקרה, ויום אחד הציץ דרקון אמיתי מבעד לחלונו. כשהבחין בכול דמויות הדרקונים צהל משמחה בחשבו שלבטח גר כאן אדם …
כשתופיעי לי בחלום כמו אתמול כמו מחר אוכל לגעת לך בפנים להסיט את שיערך נוכל לקום מן הכיסא לחלץ רגליים ללכת סתם ברחוב לרוץ ביחד כן אני חושבת שאשמח לרוץ איתך… לברוח מן המוות את זה לא הספקנו כשעוד היית בחיים… 2.6.2014
ניכנסנו אליך Julie שלוש אבלות עם תיקי גוצ'י קארדן ולואי ויטון עם שמש מאירה מתוך ערימת פחדים מריונטות ללא חת ובלי אמא לסעוד את ליבנו. האכלת אותנו בלב השוק את המוות הרחקת בריחות במיה וממולאים בסירי האוכל הפתוחים בחרת לעטוף אותנו בחיים ובצעקה הצבעונית של השוק לחלץ אותנו מן הכאב. 28.5.2014
מכול הקצוות עם השקט הזה יחדיו נמלא את המרחב הבלתי אפשרי בצהוב ינדוד כמו גרגר קטן יחולל סופת אבק יאסף לתוכי במיקרון געגועים מתוך הספד חתך בזמן לא יותיר דבר חומק לעיתים בדמעות אך שב מיד כנוע ינעץ שיניו בחושך יעטוף את כול המילים שלא נאמרו די השקט הזה השקט שבי עת אביט …
בין חיפוש נעדרים למציאת שבויים בין ראיית הנולד לבין איתחול זכרונות אני אובד מילים. מה שראיתי רחוק ממושלם ומה שקיוויתי תם. אני אבוד. 12.2.2013
בתנועה זורמת ורועד יחצה קו כתום אחד שמי נוירונים מתים יחמוק בנשימות קצרות, יאהב את אותה האהבה ישכב בשדה חרציות אשר דמה יותר למרבד וילוני ברוח יתבדר נוגע כמעט נוגע בראשיהם היבשים של פרחי סאונד בזמן שחלף ותמיד כותב את כל המילים ותמיד כמעט הולך בנתיבים הנשכחים של חיי… 25.9.2012 …
זה החלון שלי/ אירן דן אותו אסחוב תמיד איתי החלון לרוב סגור רווי חושך, ארור… מביט בשעות ובימים קרעי זמן אחר את פניו המצוירות בשברון לב ינצור. את ריח בגדיו יעטוף בְשָׂמִים. אביב יישכח סתו יחדול איש לא יבוא להתדפק עליו. זה החלון ששכחתי לפתוח במעברי העונות במעגל הלידות והמיתות …