אינני יודעת / אירֵן דן
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת בְּבֵרוּר
מָתַי הוֹפֵךְ הַזְּמַן לִכְאֵב,
הַכְּאֵב לְשִׁירָה,
הַשִּׁירָה לְמָוֶת
וּמַהוּ הַמֶּרְחָק
בֵּין פִּסְגַּת הָרֶכֶס
לַתַּחְתִּית
בְּיָדֵינוּ שֶׁלָּנוּ,
קַו הַחַיִּים וְקַו הַמַּזָּל,
לִכְשֶׁנָּמוּת,
יֵיעָלֵם קַו הַמַּזָּל
יֵיעָלֵם גַּם, קַו הַחַיִּים
אִם הָיָה הַכְּאֵב אֵיבָר לְמִשּׁוּשׁ
הָיִיתִי מְמַשֶּׁשֶׁת
(אַךְ הַכְּאֵב אֵינוֹ אֵיבָר)
אִם הָיָה נִתָּן לְטִלְטוּל
הָיִיתִי מְטַלְטֶלֶת
בֵּין אִם חַי וּבֵין אִם מֵת
אָדָם מַמְשִׁיךְ לִנְדֹּד
בֵּין רְכָסִים וַעֲמָקִים.
—-
לזכר חברי המשורר, מרדכי גלדמן
1946-8.10.2021
יהי זכרך ברוך
דבריו האחרונים אליי-
היי איירין. אכן חבל שלא לחצנו ידיים. תודה על דברייך על
שירתי. גם אני נהנה מאוד משירייך. כפי שאמרת, עוד יזדמן ..