Tag Archives: אני

ויש לי / אִירֵן דָּן

ויש לי / אִירֵן דָּן

ויש לי      /      אִירֵן דָּן

*****

 

ויש לי מה שאני.

מלא.

מילים בקופסאות.

רובן שתיקה.

וגם דובים בתרדמת יש

ליבי נם את שנתם

 

ויש

כול האני. כול האתה.

 

וגביעי האושר הקטנים

שאלוהים שומר

גבוה

במדפים העליונים.

—–

Irene Dan's photo.
Irene Dan's photo.

את היית שׁוֹנָה / אירן דן

את היית שׁוֹנָה / אירן דן

את היית שׁוֹנָה / אירן דן

בת עשרים ותשע נִכְנַסְתְּ
בפעם הראשונה לְחָנוּת ירקות.
בנךְ, בן שנה חיוך- שן- מבצבצת
הכיני לו מרק,
אמרה רוחל׳ה השכנה.

האיש שלךְ ראה אוֹתָךְ
נוגעת בקצות האצבעות
בעגבניות הזולות,
בַּחֲתָכִים, בבשרן העסיסי
הסמוק והרך, בדם הדביק
בתחתית הארגזים.

בלב ליבה של החנות, שִׂיחִי פֶּרֶא
צִימַּחְתְּ תחת רגלייךְ,
את היית שׁוֹנָה מִכֻּלָּן.
מי שנבלע
במרחב הנדודים בעינייךְ,
הָלַךְ בְּעֵמֶק בין תלם לתלם,
אחר נקודות זָהָב נישאות ברוח,
הגיע עד אלייךְ,
אל הבית בקצה השדה.

 

26/7/16
Painted by Bo Bartlett

Irene Dan's photo.

סיכום לידה / אירן דן

סיכום לידה / אירן דן

סיכום לידה     /     אירן דן
ביום שלישי
נולדה בת, כך כתוב.
במשקל שלושה קילוגרמים נולדה.
נולדה בלידה נרתיקית רגילה
ריאות בשלות
אוושה שקטה בלב.
שעת הלידה
הפעימה הראשונה
הכול נמצא בסיכום
רשום ושמור עם שאר סרטיפיקטים
בתוך דממת שתיקה
בארכיב פואטי זנוח
מתחת לאדמה
מתחת לבניינים
מתחת לעיר ביירות
שנולדה באותו תאריך בדיוק
ללא הומור, בתחושת ייאוש
החזיקה בשני עמודי הַתָּוֶךְ
קרסה ביום אחד
על שירתה ועל מחרחרי המלחמה
קברה בין הריסותיה
את המתים והחיים
ומילות הנימוס המופיעות
בתעודות הלידה והפטירה
כמו מילות שירה
שאין בהן להסגיר
את הסיפורים האמיתיים
שהיו זרוקים בתוך ארגזים
בלית ברירה אחד על השני,
ללא טְוָח אהבה
אפורים, דהויים עם חותמות
והשם שנתנו לה בלידה.

15/7/16
Photo by Irene Dan, at Granada

Irene Dan's photo.

מן הארץ האחרת אני בא / אירן דן

מן הארץ האחרת אני בא / אירן דן

מן הארץ האחרת אני בא / אירן דן
נושא עימי רוחות.
אביךְ סוחר בדים
היה נוסע לסין, שורף זחלים
במים הרותחים בבטן האוניה.
אביךְ שלךְ מת, ילדתי,
השליכו אותו מן הסיפון
לבוש מקטורן משי וחפתים.

אימךְ חיכתה לו וחלתה,
חלתה וציירה
כול שניקרה בדרכה.
ברבות הימים מתה אמךְ
האינךְ זוכרת דבר מכול אלה, ילדתי?
ם אביךְ? מִיהִי אימךְ?
מה לךְ תייסרי עצמךְ?
אל תבקשי את פניהם,
נפשךְ עֲיֵפָה ואלה רק סיפורי בדים.
הֲרָאִית פעם זחל טווה את מותו
מתוך פקעת חוטים?
זאב קירות לבן בחדרךְ
מחכה לנעוץ בךְ את ניביו.
הוא יקרע את ליבךְ לחתיכות. עיצמי עינייךְ, ילדתי
עיצמי עינייךְ
5/7/16

Photo by Irene Dan

Irene Dan's photo.

אני בוחרת את המסלול / אירן דן

אני בוחרת את המסלול / אירן דן

אני בוחרת את המסלול / אירן דן
האיטי. האחרון מביניהם.
אני עצלה. מסדירה נשימות.
משחררת אוויר בהדרגה.
הלב גדוש געגוע
המגע במים רך. ריח כלור.

אני חושבת על אותן גיבורות ספרות
שמתו מאהבה נואשת. אנקת גבהים.
זו האהבה,
ממה שהלב מלא בה.

לתוך העיין הימנית נכנסים שני שחיינים
חבושים כובעי ים.
אני תוהה מי משניהם הייטקיסט,
מי המשורר ומי בנו של סנדלר.
אני תוהה אם פָּרוֹת יודעות לשחות.
תוהה היכן אתה.

כמו בקיבוץ
מחייכים לאנשים שלא מכירים.
כולם מברכים את כולם
שבת שלום. איני ממהרת לשום מקום.
איש לא מחכה לי.

בקרקעית, הפסים נראים אינסופיים
תנועתם עצבנית, כמו פלט אק״ג.
אין הפרעות בקצב. הכול תקין.
הלב כואב אך פועם.
אני בחיים.
17/6/16
Photo by Irene Dan

 Irene Dan's photo.

אִבּוּק הרוח / אירן דן

אִבּוּק הרוח / אירן דן

אִבּוּק הרוח / אירן דן

את חייבת להחליף שמלה, הוא מפציר בה
או להקטין מחשוף.
לתקן zיפר, לסגור שסע. לעמוד באור,
נגד הרוח, לחייך.
פרח לשוני על שמלתךְ,
נערי את האבקנים!

את חייבת שמלה, הוא מפציר
שלא מַבְלִיטָה חמוקיים,
שחורה ונופלת על נפשךְ המתערטלת.

עִמְדִי זקופה, הקריאי שיר,
בקול עמוק. עם רגש.
עם הפסקה בין מילה למילה.
תרגלי מול מראה.

הרימי גַּבָּה, מופתעת.
הִשָּׁמְעִי נואשת, בודדה. אחרת למה כתבת.
חַפְּשִׂי את האישה עם השמלה, חַפְּשִׂי
גרגרי אבקה נישאים ברוח.

 

10/6/16
Painted by Lionel Smit,
Obscura #2, oil on linen

Irene Dan's photo.

דיו שחור אני / אירן דן

דיו שחור אני / אירן דן

דיו שחור אני     / אירן דן
כתם דיו.
אוחז בדף, לא מרפה
מזיל ריר ונספג
אני לח ופחמני 
משחיר ומרכיב מילים
כותב לָּךְ אהבה בזפת ועצמות שרופות
כותב לָּךְ אהבה

 

30/5/16
Painted by Salvatore Coccoluto
Un noir

Irene Dan's photo.

זרימת המים / אירן דן

זרימת המים / אירן דן

זרימת המים / אירן דן
איטית, אני אוספת לחיקי חלוקי נחל
כמו צבים בדרכם לאנשהו
פזורים ברשלנות בקרקעית

ההנאה מן הכלום
ילד עומד עם חכה
פכפוך נחל
זה הזמן להרפות מן העבר,
להסדיר נשימות, את דפיקות הלב,
לתלות על קולב דמיוני את המחשבות

אני מרגישה בנגיעות קטנות של שקט
השקט צף, מתפשט וזורם במעגלים
אין מכשולים, אין מי שיעצור בעדו
הוא אינו מוביל לשום מקום, זורם בתוכי איטי

משהו בי שוקע כבד,
מקהה את החושים,
אני עוצמת עיניים, רואה חישוקי זהב
דמויי שמשות והשאר חסר ערך, תמונות עמומות בזרימה אינסופית, כמו מנסה לנגן את התווים שמזכירים לי אותי
בפעם הבאה שאפקח עיניים
לא אחפש תהילות, אהיה טובה יותר

 
27/5/16
Painted by Stephanie Noblet

Irene Dan's photo.

אני פוחדת / אירן דן

אני פוחדת / אירן דן

אני פוחדת / אירן דן
מזקנה, פוחדת מפירורים
שנופלים על הריצפה כשאני אוכלת עוגה, פוחדת שהכול יתפורר
*
פוחדת למות, לא להיות,
לא לראות את השמש בבוקר
לא לשמוע את התוכי של השכנים
פוחדת לא להשקות
את פרחי היסמין פעם בשבוע, לא לנשום את ריח הים לא לטעום מלח בשפתיים, לעצור
*
אני פוחדת לשכוח מי אני
להסתכל על עצמי במראה, לא להכיר
את האישה שמסתכלת עלי בזרות
*
אני פוחדת להיות לבד
פוחדת שתפסיק לאהוב אותי
פוחדת שתחשוב אותי לא יפה מספיק
לא חכמה או מעניינת או מדהימה מספיק
*
אני פוחדת להודות בכול אלה גם לעצמי
*
אנושי מדי, אמרה הצועניה
שהיתה עומדת בשער העיר, אלמותית, ממששת
ושואלת כול מי שבא
״והנשמה שלך?״

*

2/5/16
Photo by Irene Dan
In Madrid

Irene Dan's photo.

מלגה גרנדה / אירן דן

מלגה גרנדה / אירן דן

מלגה גרנדה / אירן דן
קורדובה סיביליה
טולדו מדריד או בסדר הפוך
*
איזבלה הראשונה מניחה ראשה
על כתפיו של פרדיננד השני
הוא מכחכח בגרונו, היא מגלגלת עיניים
הם מתנשקים פה אחד ופוקדים על גירוש
*
אני גורשתי מספרד,
אישה גורשתי מגן עדן
ילדה מארץ ילדותי או בסדר הפוך
*
אני הולכת ובאה בגן
הכיסים מלאי תפוחים, הנשמה מפוזרת אני
מחפשת אחר אדם
*
24/4/16

Photo by Irene Dan
Isabella I & Ferdinand II , Granada, Spain

Irene Dan's photo.