כשאבי מת / אירן דן

הנחתי ראש על חזהו,
ידיים בכַפּוֹת יָדָיו.
אשמור על אמא, הבטחתי.
לֶךְ! ומצאת מנוחה.

אבא לא הלך.

הוא לא רצה אדמה,
גם לא רצה שמים,
שחזרנו מבית העלמין,
ישב מתחת למיטה
ונגע בפצעים שעל פניו
כאילו היו שלו.

הוא ראה אותי,
שקירב אצבע לפיו
כדרכם של ילדים.
הוא לא הלך.
ישב וחיכה.

כשאימי מתה, לא גילחתי ראש.
לא ירשתי את כסאה.
הייתי יתומה.

—-
Stairs at Sounio
Photo by Irene Dan