מגדל הרוחות / אירן דן
(חלקו השני של השיר ״עד יִתֹּם היום״
אשר נכתב בנשימה ..)
סליחה
שדעתי תכופות מוסחת
מן הרוח המבדרת שמלתי ומפיחה בה חיים
שתינוקות ניתקים אחד אחד מגופי.
סליחה שאני כותבת
כול העולה על רוחי
ונושאת את הרוח עימי אל מבוא ביתךָ.
סליחה שאחזתי ידךָ, והיפצרתי
בּוֹאָה נטפס על מגדל הרוחות
שבראש המגדל, נעתרה הרוח
וקיימה בנו אהבה
שהחשיך החושך בלילה ההוא
שלא ידענו דרכנו חזרה
שגשם לא ירד
לטהר את נפשי
ולא עצר בעדי.
רק הנפש המשיכה נדודים
בלי לדעת לאן
כמו אותם חולי רוח
הסובבים במעגלים ומבקשים מנוחה,
שיגיע האחד בשעה היעודה, ישים קץ לכאבם
שמבכים היו
על מותן של אהבות
ומחפשים פעם בכמה זמן, את הנקב בקיר.
—
