איש המסגרות/ אירן דן

עפר לעפר צבע לצבע הצבע  יָבַשׁ  הקנבס או אולי סוג הצבע את הפרחים, אפשר לשחזר אמר כמו שַׁד כרות או שניים לעקור את התולעת מהגוף חשים ברוח מריחת הצבע בצבע נשאב לעצמו כמו מימיו של ים או אוקיינוס שקט לתוך חור קטן בכיור שלי בוקר חדש אחרי צחצוח שיניים אני מביט במראה שחור מתחת …

אשב לי על מדרגות האבן/ אירן דן

בכפר נותרו 2מדרגות אבן ולחש קטיפה עטוף אזוב ירוק בכניסה לביתי שאיננו עוד קול ילדים בחצר ריצה צחוק מתגלגל עצי זית פזורים לאורכו של שביל בכפר שלי קברים נטועים יספרו על החיים והמתים בכתב עתיק מסתלסל בעיטורי ערבסקות אזמין אותך להתארח בביתי שהיה שלי  לנוח בצל עץ הזית רוח פורעת בענפיו צלילי עוד מנגן שלווה …

במו"מ עם המתים/ אירן דן

במו"מ עם המתים נידון אני עם עצמי לשאת ולתת לזכור להשכיח אני עם עצמי לסגור ולפתוח שוב לסגור לשבור ולכעוס לבכות כמו ילד ואז להקריח לשחק במילים לערפל את הרגש למחוק טיוטות במו"מ    רק אני עם עצמי ואת בכיכר מחכה שאגיע 5.4.2014

כשתופיעי לי בחלום/ אירן דן

כשתופיעי לי בחלום כמו אתמול כמו מחר אוכל לגעת לך בפנים להסיט את שיערך נוכל לקום מן הכיסא לחלץ רגליים ללכת סתם ברחוב לרוץ ביחד   כן אני חושבת שאשמח לרוץ איתך… לברוח מן המוות    את זה לא הספקנו כשעוד היית בחיים… 2.6.2014

שלוש אחיות/ אירן דן

ניכנסנו אליך Julie שלוש אבלות עם תיקי גוצ'י קארדן ולואי ויטון עם שמש מאירה מתוך ערימת פחדים מריונטות ללא חת ובלי אמא לסעוד את ליבנו. האכלת אותנו בלב השוק את המוות הרחקת בריחות במיה וממולאים בסירי האוכל הפתוחים בחרת לעטוף אותנו בחיים ובצעקה הצבעונית של השוק לחלץ אותנו מן הכאב. 28.5.2014

מכול הקצוות עם השקט הזה/ אירן דן

מכול הקצוות עם השקט הזה יחדיו נמלא את המרחב הבלתי אפשרי בצהוב ינדוד כמו גרגר קטן יחולל סופת אבק יאסף לתוכי במיקרון געגועים מתוך הספד  חתך בזמן לא יותיר דבר חומק לעיתים בדמעות אך שב מיד כנוע ינעץ שיניו בחושך יעטוף את כול המילים שלא נאמרו די השקט הזה השקט שבי עת אביט …

זה החלון שלי/ אירן דן

זה החלון שלי/ אירן דן אותו אסחוב תמיד איתי החלון לרוב סגור רווי חושך, ארור… מביט בשעות ובימים קרעי זמן אחר את פניו המצוירות בשברון לב ינצור. את ריח בגדיו יעטוף בְשָׂמִים. אביב יישכח סתו יחדול איש לא יבוא להתדפק עליו. זה החלון ששכחתי לפתוח במעברי העונות במעגל הלידות והמיתות …