עיוות החומר / אירֵן דן
הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ יוֹצֵר סְדָקִים,
מֵטִיל פְּגָם, מְעַוֵּת אֶת הַגּוּף
שׁוֹאֵב אֶת כּוֹחוֹתֶיהָ,
לוֹקֵחַ אוֹתָהּ מִמֶּנִּי
בְּכָל יוֹם וְיוֹם
הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ יוֹצֵר סְדָקִים,
מֵטִיל פְּגָם, מְעַוֵּת אֶת הַגּוּף
שׁוֹאֵב אֶת כּוֹחוֹתֶיהָ,
לוֹקֵחַ אוֹתָהּ מִמֶּנִּי
בְּכָל יוֹם וְיוֹם
מִפִּי הַשְּׁמוּעָה יָדעְתִּי,
מִפִּי יְלָדִים שֶׁהָיוּ יְלָדַי,
וּמִפִּי אָבִי וַאֲבִי אָבִיו,
מִפִּי הַנַּוָּדִים וְהַהוֹלְכִים בַּדְּרָכִים,
הַכְּאֵב בַּקְּשִׁירָה, בִּהְיוֹתֵךְ אִשָּׁה,
בַּחַיִּים הַבָּאִים אֶל קִצָּם,
עֲשָׂרָה רָאשֵׁי בָּקָר עַל כָּל מִילָה
מָלִים בְּהֵחָבֵא אֶת הַבָּנוֹת,
וְרוֹשְׁמִים עַל הֶעָפָר, זִכְרָהּ בָּרוּךְ,
נוֹשֵׂא קוֹלוֹ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
סוֹדֵק אֶת שְׁמֵי הַחֹשֶׁךְ
מִסְתַּתֵּר מִפְּנֵי הַיְּלָדִים
אַל תַּאֲמִין לָרוּחַ הַמַּרְפָּה אֲחִיזָתָהּ מִן הַסְּתָו, רָשַׁם עַל דַּלְתּוֹ
עוֹד תָּבֹאנָה רוּחוֹת טוֹבוֹת
בְּשַׁעֲרֵי הַכְּנִיסָה לָעִיר
בֵּין הַהֲרִיסוֹת
תַּחַת עֲרֵמוֹת עָפָר וְאֶבֶן
מְחַפֶּשֶׂת הָיִיתִי אַחֲרָיו
אַחַר הָאֱלֹהִים
שָׁעָה שֶׁהַנְּזִירִים
יָשְׁבוּ תַּחַת עֲצֵי הַשִּׁיטָה
וְצִיְּרוּ בַּחוֹל מָעוֹף צִפּוֹר דֶּרֶךְ נְדוּדִים קְלַסְתֵּר פָּנִים
וְכָתְבוּ אֶת שִׁמְךָ בָּזֶה אַחַר זֶה,
עַל כְּפִיס עֵץ
תָּלִיתִי עֲשָׁשִׁיּוֹת נְיָר
בָּעֵת הַזֹּאת, אֲנִי מַרְבָּה לִמְנוֹת דְּבָרִים
גַּם אֶת אֵלֶּה שֶׁלֹּא נִתָּן לִמְנוֹת
מוֹנָה עַל אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם
אֶת הַצְּעָקָה
כָּל לַיְלָה
חוֹפֶרֶת בּוֹר
לִקְרַאת הַלַּיְלָה
כָּל לַיְלָה
שֶׁמֶשׁ אַחַת
מַשְׁלִיכָה עַצְמָהּ לַבּוֹר
מִי יַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ וְאָנוּ נִמְהָרִים
אַחַר הָרוּחַ, הוֹלְכִים לַעֲזָאזֵל
בַּנְּתִיבִים הַצָּרִים, בֵּין הַגְּבָעוֹת
שָׂם נִוָּתֵר בּוֹדְדִים
אֲנִי הַיַּלְדָּה הַשּׁוֹתֶקֶת
שׁוֹתֶקֶת מַחְשָׁבָה אַחַר
מַחְשָׁבָה
שׁוֹתֶקֶת אֶת נָכוּת אִמִּי
אֶת גּוּפָהּ הַמְּשֻׁתָּק
שׁוֹתֶקֶת שֶׁאִמָּא, לֹא תָּמוּת בַּבֹּקֶר
לֹא תָּמוּת בַּלַּיְלָה