הזמן המדברי / אירֵן דן
הַזְּמַן, מִקְצָתוֹ קַיָּם וְנָע
נִפְרַד מִן הָאָדָם וְאֵינוֹ תָּלוּי בּוֹ,
וּמִקְצָתוֹ
זְמַן מִדְבָּרִי מִשַּׁחַר הַבְּרִיאָה
נִמְדַּד לְפִי סַעֲרוֹת הָרוּחַ
וְהַכְּמִיהָה
הַזְּמַן, מִקְצָתוֹ קַיָּם וְנָע
נִפְרַד מִן הָאָדָם וְאֵינוֹ תָּלוּי בּוֹ,
וּמִקְצָתוֹ
זְמַן מִדְבָּרִי מִשַּׁחַר הַבְּרִיאָה
נִמְדַּד לְפִי סַעֲרוֹת הָרוּחַ
וְהַכְּמִיהָה
אֲנִי מַקְשִׁיבָה לִנְשִׁימוֹתֶיהָ
בַּחֹשֶׁךְ בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה
אֵין לָהּ רְכוּשׁ
מִלְּבַד עֵץ תְּאֵנָה
עַל צֶלַע הַר
שָׁעָה שֶׁהַנְּזִירִים
יָשְׁבוּ תַּחַת עֲצֵי הַשִּׁיטָה
וְצִיְּרוּ בַּחוֹל מָעוֹף צִפּוֹר דֶּרֶךְ נְדוּדִים קְלַסְתֵּר פָּנִים
וְכָתְבוּ אֶת שִׁמְךָ בָּזֶה אַחַר זֶה,
עַל כְּפִיס עֵץ
תָּלִיתִי עֲשָׁשִׁיּוֹת נְיָר
שְׁבָרִים שׁוֹקְעִים אֶל הַקַּרְקָעִית
וַאֲנִי קוֹרֵאת אֶל הַגַּלִּים
לָשׁוּב אֵלַי
שָׁעָה שֶׁהַיָּם מְשַׁלֵּחַ אוֹתָם
מִמֶּנּוּ
כָּל לַיְלָה
חוֹפֶרֶת בּוֹר
לִקְרַאת הַלַּיְלָה
כָּל לַיְלָה
שֶׁמֶשׁ אַחַת
מַשְׁלִיכָה עַצְמָהּ לַבּוֹר
מִי יַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ וְאָנוּ נִמְהָרִים
אַחַר הָרוּחַ, הוֹלְכִים לַעֲזָאזֵל
בַּנְּתִיבִים הַצָּרִים, בֵּין הַגְּבָעוֹת
שָׂם נִוָּתֵר בּוֹדְדִים
מִיהוּ שֶׁהֵקִים אוֹתִי
מִשְּׁנָתִי
נָהַם הָהָר
עִזְבוּנִי לְנַפְשִׁי,
אֵין כָּאן אִישׁ מִלְּבַדִּי
אֵין כָּאן רוּחַ וְאֵין שָׁמַיִם
נָהָר שׁוֹצֵף חָצָה אֶת הַבַּיִת
בֵּית הָאֶבֶן בּוֹ גָּדַלְתִּי
וּשְׁתִיקָה נִתְמַלְּאָה בּוֹ
פָּעֲרָה בּוֹרוֹת.
מִן הַבַּיִת לֹא נוֹתַר
דָּבָר.
אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ בְּשִׁירַת הַזָּמִיר
בְּשִׁירַת הַנָּשִׁים הַמְּבַשְּׂרוֹת
עֲלוֹת הַשַּׁחַר
אֲנִי שׁוֹמַעַת צְלִיל נִפְרָד וְשׁוֹנֶה
בְּתוֹכְכֵי לִיבִּי
בְּדִידוּת
ִדְרַשְׁנוּ לְקַלֵּף אֶת נִגְעֵי הָעוֹר
לַעֲטוֹת מַסֵּכוֹת, לִנְעֹל דְּלָתוֹת
נִדְרַשְׁנוּ לְהַמְתִּין
מֵעַל עֵמֶק הַמָּוֶת
לְבַסּוֹף
הֶחְרַבְנוּ אֶת הַבָּתִּים
וְכָל אֲשֶׁר בְּתוֹכֵנוּ