כאשר אני לבד / אירֵן דן

שְׁבָרִים שׁוֹקְעִים אֶל הַקַּרְקָעִית
וַאֲנִי קוֹרֵאת אֶל הַגַּלִּים
לָשׁוּב אֵלַי
שָׁעָה שֶׁהַיָּם מְשַׁלֵּחַ אוֹתָם
מִמֶּנּוּ
כַּאֲשֶׁר אֲנִי לְבַד, אֲנִי מַמְעִיטָה בְּמִלִּים וּבַנְּשִׁימָה
שֶׁבָּאָה עִמָּן
כְּמוֹ אָבְדָה יְכֹלֶת הַדִּבּוּר
וְאֵיזוֹ מִין מְשׁוֹרֶרֶת הִיא זוֹ שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לְדַבֵּר?
נֶאֱסֶפֶת וּבוֹכָה מִן הַלַּיְלָה הַשָּׁחֹר,
חַסְרַת תּוֹעֶלֶת
מַחֲרִישָׁה
מִתְבּוֹנֶנֶת עַל עַצְמָהּ
נֶחְבֶּאת מֵאֲחוֹרֵי שַׁעֲרֵי בַּרְזֶל וּבְשִׁירַי כֻּלָּם אֵין
פִּסַּת אֲדָמָה אֵין קוֹל
רַק הִרְהוּרִים אֵינְסוֹף

כַּאֲשֶׁר אֲנִי לְבַד, שְׁחָפִים מִן הַמֶּרְחַקִּים בָּאִים עָלַי
מִסְתַּתְּרִים בִּי מְצַוְּחִים בִּי נוֹתְנִים בִּי נֶפֶשׁ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.