מְתַקֵּן הפרחים / אירֵן דן
בַּעֲרוּגַת הַפְּרָחִים
הַמְּשֻׁבָּצִים אַבְנֵי חֵן יָשַׁב
מְתַקֵּן הַפְּרָחִים.
כְּדֵי לְתַקֵּן עָלֶה, אָמַר
אֲנִי זָקוּק לְיוֹם.
וְכַמָּה זְמַן יִדָּרֵשׁ לְתַקֵּן אֶת לִבִּי? שָׁאַלְתִּי
בַּעֲרוּגַת הַפְּרָחִים
הַמְּשֻׁבָּצִים אַבְנֵי חֵן יָשַׁב
מְתַקֵּן הַפְּרָחִים.
כְּדֵי לְתַקֵּן עָלֶה, אָמַר
אֲנִי זָקוּק לְיוֹם.
וְכַמָּה זְמַן יִדָּרֵשׁ לְתַקֵּן אֶת לִבִּי? שָׁאַלְתִּי
הֶהָיִיתִי אֵם טוֹבָה?
אֲדָמָה שֶׁזּוֹרְעִים לְתוֹכָהּ גַּרְגְּרֵי חִטָּה
הַיּוֹדַעַת מְלֶאכֶת הֶחָרִישׁ וְהַקָּצִיר
מְבִיאָה עִמָּהּ רוּחַ גְּדוֹלָה בפֶּתַח הַבַּיִת
הֶהָיִיתִי רַעְיָה טוֹבָה?
הַאִם מִי מִכֶּם רָאָה אֶת בֵּיתִי?
היכן בֵּיתִי?
מוֹכֵר מֵי הַוְּרָדִים,
עוֹדוֹ קוֹרֵא תַּחַת חַלּוֹנִי?
כָּל אֵימַת שֶׁשָּׁאַלְתִּי
מָה נֶחְצַב בַּסֶּלַע מָה
חִלְחֵל בּוֹ
מָה בָּאוֹר וּמָה בַּצֵּל
אֲנִי וְאַתָּה כְּתוּבִים
כְּאֶחָד
בּוֹא אֵלַי
אֲהוּבִי
עֵץ תָּמָר
נָטַעְתָּ בַּחֲלוֹמִי
בַּמַּעֲמַקִּים הַחֲשׁוּכִים
וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי
לְמַרְגְּלוֹתָיו
מִלִּפְנֵי אַלְפֵי הַשָּׁנִים
נַפְשִׁי נִקְשְׁרָה
בְּנַפְשְׁךָ
כַּנָּהָר הַנֶּאֱחָז
בִּגְדוֹתָיו
עוֹד סִימָנֵי הַדֶּרֶךְ
בַּתְּלוּלִיּוֹת
וְלַחַשׁ כְּמִיהָה
קְרָאְתִּיךָ
בְּכָל מְאוֹדִי
קְרָאְתִּיךָ
בַּתַּחֲנוּנִים
קְרָאְתִּיךָ
שֶׁמֶשׁ
אֲהוּבִי
חָפַר בּוֹרוֹת
עִרְבֵּב אֲדָמָה
בָּאֲדָמָה,
בֵּין דֶּקֶל
הַנְּחָלִים
לְבֵין עֵץ הַהֲדַס
נָטַע תַּחַת חֻפַּת
הַטֶּבַע
רוֹשֵׁם בִּי
שִׁירָיו
מֵנִיחַ לִי לַחֲלוֹם
לִהְיוֹת קְרוֹבָה
אֵצֶל עַצְמִי
מַשְׁקֶה אוֹתִי
נֶקְטַר אַהֲבָה