הַכְּאֵב הַזֶּה. / אירֵן דן

נוֹתֵן לְזֶה,
לוֹקֵחַ מִזֶּה,
חוֹזֵר וּמַבְטִיחַ מִפְּנֵי הַטֵּרוּף,
שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה.

הָלַכְתִּי בְּעִקְבוֹת אוֹתִיּוֹת הַנְשָׁמָה,
אוֹסְפֵי הַמַּתָּכוֹת, עוֹקְרֵי הַשֵּׁמוֹת,
וְלֹא מָצָאתִי אוֹתְךָ.

זְרוֹעוֹתַי נִמְלְאוּ אֲבָנִים שֶׁהַיָּם פָּלַט
בְּתֹם הַסְּעָרָה בְּסוֹף הַשָּׁעוֹת.

הַרְאֵה לִי מְעַט אֶת פָּנֶיךָ,
פַּעַם הָיִיתִי רוֹאָה אוֹתָנוּ.
—

Painted by: Gerhard Richter
Roses 1994