תְּאֵנִים / אירֵן דן

רוּחַ בְּכִיּוֹת הִצְלִיפָה
בָּאֲדָמָה וּבִי.
בְּשָׂמִים נִתְלוּ
עַל צַוָּארִי,
סִימָן הַסַּהַר עַל הַשָּׁמַיִם
כְּתֹבֶת קַעֲקַע כְּמוֹ אַהֲבָה מִקֶּדֶם.
מִלּוֹתָיו נִגְלוּ אֵלַי
וְרָדִים בִּשְׁעַת הַגַּן.

פַּעַם הָיִית שֶׁלִּי, אָמַר.
נִכְנַסְתְּ בִּשְׁעָרַי,
הִנֵּה תְּאֵנִים מְתוּקוֹת, אֲשֶׁר סִפַּרְתִּי לָךְ
הַיֹּפִי הָאָדֹם פָּזוּר
עַל הָאֲדָמָה.
—

Painting: Nguyen Thanh Binh, 1954 Vietnamese Minimalist painter