נָדַא / אירן דן
***
את שנולדת אישה,
מבנות השבטים הקדומים
שהיו משקים עזים בחלב אימם
ופושטים לעת ערב עורם ואורגים
קירות נודדים, עפים ברוח
עם העבאיות השחורות
והסודות האפלים.
אָבִיךְ קרא אותךְ בשמךְ, נָדַא,
טהורת-הטל
שהיית רועה יחפה,
עוצמת עיניים על הגבעה
עד האור.
אָבִיךְ חמד את יופיךְ
ושם ידו על פיךְ
ואת נשכת שפתיים
שהמדבר לא ילשין כאבךְ,
כרעת תחת גופו.
פעם קם עליךְ להורגךְ
שהיו לו ארבעת עזים
וארבעת נשים,
ומכול אישה ארבעת ילדים
ואת נָדַא שלו, שחורת המבט,
היית אהובה מכולן.
—–
Photo by Irene Dan
