אירן דן | Irene Dan | إرين دان

כֻּלָּנוּ זוֹכְרִים אֶת אִישׁ הָרוּחַ
וּמִי זוֹכֵר יִסּוּרֵי בִּתּוֹ,
מִי זוֹכֵר קוֹלוֹת יַלְדוּתָהּ?

אָבִי הָיָה עוֹלֶה לְהַר בֶּחַמְדוּן

كَانَ أَبِي يَعْلُو لجبل حَمْدُون

פְּעָמִים בְּשָׁנָה.

فِي كُلِّ سَنَةٍ مَرَّتَيْنِ .

קוֹנֵה כִּכַּר לֶחֶם,

يَقْتَنِي رَغِيف خُبْز

מִפִּי הַשְּׁמוּעָה יָדעְתִּי,
מִפִּי יְלָדִים שֶׁהָיוּ יְלָדַי,
וּמִפִּי אָבִי וַאֲבִי אָבִיו,

מִפִּי הַנַּוָּדִים וְהַהוֹלְכִים בַּדְּרָכִים,

הַכְּאֵב בַּקְּשִׁירָה, בִּהְיוֹתֵךְ אִשָּׁה,
בַּחַיִּים הַבָּאִים אֶל קִצָּם,
עֲשָׂרָה רָאשֵׁי בָּקָר עַל כָּל מִילָה
מָלִים בְּהֵחָבֵא אֶת הַבָּנוֹת,
וְרוֹשְׁמִים עַל הֶעָפָר, זִכְרָהּ בָּרוּךְ,

הָכֵן לִי מַסֵּכָה,
מִנְּסֹרֶת וּשְׂרַף עֵץ אֹרֶן,
מַסֵּכָה לְכַסּוֹת אֶת פָּנַי, לְהוֹבִיל אוֹתִי דָּרוֹמָה
לְאַרְצוֹת הַחֹם, צִפּוֹר נוֹדֶדֶת לִמְצֹא בַּיִת

עֻבָּרִית מְכַרְבֶּלֶת אֲבָרֶיהָ בַּאֲבָרַיִךְ
מְפַתֶּלֶת עַצְמָהּ בָּרֶחֶם
מְעֻרְסֶלֶת בַּיָּם שֶׁבָּךְ
שׁוֹמַעַת פְּעִימוֹת לִבֵךְ
וְגוּפָהּ הַקְּטַנְטַן נוֹשֵׁם נְשִׁימוֹתַיִךְ

אֱלֹהִים הִשְׁבִּיעַ אוֹתִי לֹא לְהִשָּׁבֵר,
לֹא לִבְכּוֹת, לֹא לָרֶדֶת עַל הַבִּרְכַּיִם

אָבִי הִשְׁבִּיעַ אוֹתִי
לֹא לִשְׁכֹּחַ מִנַּיִן בָּאתִי

שִׁיר וּבָא נוֹלַד
מִתּוֹךְ הַבְּדִידוּת,
נוֹטֵל וְנוֹתֵן
וְיֵשׁ בּוֹ בְּתוֹכוֹ
רַק בְּדִידוּת
לְעַצְמוֹ וּלְנַפְשׁוֹ,
תְּהוֹם

אֲנִי הַיַּלְדָּה הַשּׁוֹתֶקֶת
שׁוֹתֶקֶת מַחְשָׁבָה אַחַר
מַחְשָׁבָה
שׁוֹתֶקֶת אֶת נָכוּת אִמִּי
אֶת גּוּפָהּ הַמְּשֻׁתָּק

כל שנה אני / אירֵן דן כָּל שָׁנָה אֲנִי בָּאָה לְכָאן, לַכִּכָּר וְכָל שָׁנָה קָשָׁה מִקּוֹדַמְתָּהּ. לְתַחֲרוּת אֹמֶץ, דְּרוּשִׁים כּוֹחַ וְגַם דֶּרֶךְ פְּעֻלָּה אַךְ לִי אֵין, לֹא זֶה וְלֹא זֶה וְעַל כֵּן אֲנִי בָּאָה לְכָאן מֻפְסֶדֶת פַּעַם אַחַר פַּעַם. הַגַּנָּן הִשְׁקָה אֶת הָאֶבֶן שֶׁצָּמְחָה בְּלֵב הַכִּכָּר הַפְּרָחִים נֶהֶרְסוּ, הִזְהִיר מֵאָז הָרֶצַח, הַקּוֹל מֵעִיר אֶת הַטּוֹרְפִים, מְסֻכָּן לְדַבֵּר אֲנִי רוֹצָה לְהָבִין אַךְ מְסֻכָּן לַחְשֹׁב וְאִם אַמְשִׁיךְ לָנוּעַ אֵצֵא מִדֵּי יוֹם אֶל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת צָרִיךְ לְהַמְתִּין שֶׁמַּשֶּׁהוּ טוֹב יִקְרֶה.