שבועה / אירֵן דן
אֱלֹהִים הִשְׁבִּיעַ אוֹתִי לֹא לְהִשָּׁבֵר,
לֹא לִבְכּוֹת, לֹא לָרֶדֶת עַל הַבִּרְכַּיִם
אָבִי הִשְׁבִּיעַ אוֹתִי
לֹא לִשְׁכֹּחַ מִנַּיִן בָּאתִי
לֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת אָבִיו וַאֲבִי אָבִיו,
לֹא לִשְׁכֹּחַ זִכְרֵי נִיחוֹחַ יַסְמִין
מִשְׂתָּרֵג בַּחַלּוֹנוֹת וּבְפִתְחֵי-עוֹלָם, מִתְלַפֵּף בְּיַעֲרוֹת-הָעַד.
אִמִּי הִשְׁבִּיעָה אוֹתִי לְהָגֵן
עָלֶיהָ, לֹא לָתֵת לַחְתֹּךְ בִּבְשָׂרָהּ,
לֹא לָתֵת לְהַנְשִׁים אוֹתָהּ
נֶגֶד רְצוֹנָהּ.
וְאַתָּה, אֲהוּב הַלֵּב,
הִשְׁבַּעְתָּ אוֹתִי לֹא לָלֶכֶת.
נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וּלְךָ, נִשְׁבַּעְתִּי לְכֻלָּם
לְכָל מִי שֶׁבִּקֵּשׁ שֶׁאֶשָּׁבַע לוֹ
נִשְׁבַּעְתִּי בְּקוֹלִי, בְּלַחַשׁ,
וּבְכָל נַפְשִׁי נִשְׁבַּעְתִּי
לֹא עַל הַשְּׁבוּעוֹת אֲנִי בּוֹכָה, אֶלָּא עָלַי
שֶׁלֹּא תָּמִיד קִיַּמְתִּי שְׁבוּעָתִי.