מן הארץ האחרת אני בא / אירן דן נושא עימי רוחות. אביךְ סוחר בדים היה נוסע לסין, שורף זחלים במים הרותחים בבטן האוניה. אביךְ שלךְ מת, ילדתי, השליכו אותו מן הסיפון לבוש מקטורן משי וחפתים. אימךְ חיכתה לו וחלתה, חלתה וציירה כול שניקרה בדרכה. ברבות הימים מתה אמךְ האינךְ זוכרת …
בקצה-מזח / אירן דן עומד דייג בקצה-חכה קרס בקצה-תולעת דג. אם אבלע את הפתיון, חשב הדג אמצא עצמי חיש מהר מגולגל בין דפיו של עיתון, על שולחן מטבח. הדייג יחבוט בי. ינגב בחולצתו את הזיעה מפניו. בעודי מדיף ריח ים, יקרא אישה! הבאתי לךְ דג! אשת הדייג תחבוט בי. תנגב …
הלילה נכרות ברית / אירן דן טיפת דם מן האצבע שלי. אעצום עיניים, אלך אחריךָ, בחושך הָיִיתָ לי חורז חרוזים, מילותיךָ מלטפות. הלילה אבוא אליךָ. אפשוט עדיי, אהיה שלךָ. חורז החרוזים יודע, אמרו הוא יוביל אותך אל הבית. בשירךָ, היינו אחד בתוך השניה, בצידי הדרכים, בחול הצומח בשממה. באימת המלחמה. …
צוֹהַר בריחה / אירן דן עשיתי לָּךְ שָׁמָּה זה פה, תליתי שלט. רוח יום מרחפת כסאות על פני המים וּזְהַב הָים טוֹב לנו. זו שעתנו. בקצה הים אהובה, שתי סירות מימים ימימה. אני נפעם מחדש מגיע אלייךְ נופל בזרועותייךְ. 28/6/16 Photo by Irene Dan
בדידות / אירן דן שטפה את כיכר העיר והאיש העומד בה. האיש עושה שירים מתנדנד בסירת נייר ״התקרבי אלי, עימדי לצידי. אהביני כי אהבתיךְ״. ואני קרבתי אליו ״אני אוהב בךְ כול מה שאת. רק את רואה אותי כפי שאני״. קרבתי, קרבתי אליו מאוחר. הוא חוזר לביתו. מסיר את גרביו, תולה …
עטלפי פירות / אירן דן אוהבים תותים שחורים וחושך. הוא יורק כמותם ומלכלך, מייבב ומאבד, מוצא וקובר את החיים. עוד מעט יכתוב שיר ישכח את השורות ימחק את כולן. הוא אוטם אוזניו פוחד מצווחתם. לא עוד שירת עטלפים. לא הלילה. הוא מתכסה שלא יראו את פניו מניח לאפלולית הלב לשקוע, …
אני בוחרת את המסלול / אירן דן האיטי. האחרון מביניהם. אני עצלה. מסדירה נשימות. משחררת אוויר בהדרגה. הלב גדוש געגוע המגע במים רך. ריח כלור. אני חושבת על אותן גיבורות ספרות שמתו מאהבה נואשת. אנקת גבהים. זו האהבה, ממה שהלב מלא בה. לתוך העיין הימנית נכנסים שני שחיינים חבושים כובעי …
נסה לשוב, ילד / אירן דן כמו לולאה בזמן. הפעם נשמור עליךָ. זו הבטחה. נכריע את האיש טרם לידתו. האיש המצליף בשוט, במקל ובזרדים. זה שהיכה ילד בארון. בעיניו שינאה ופחד. הוא יבקש מחילה. יטען אי-שפיות, לרֹעַ יקראו ״בחור חביב״. סלח לנו, ילד כי נרדמנו. חזור, חזור! נשמור עליךָ. זו …
אִבּוּק הרוח / אירן דן את חייבת להחליף שמלה, הוא מפציר בה או להקטין מחשוף. לתקן zיפר, לסגור שסע. לעמוד באור, נגד הרוח, לחייך. פרח לשוני על שמלתךְ, נערי את האבקנים! את חייבת שמלה, הוא מפציר שלא מַבְלִיטָה חמוקיים, שחורה ונופלת על נפשךְ המתערטלת. עִמְדִי זקופה, הקריאי שיר, בקול עמוק. …
הישאר איתי, / אירן דן אל תיסע! בוסטון רחוקה, מעוננת וגשומה. אין פינוקים של אמא, אין שירי זהבה בן. אין שקשוקה חריפה על הים, אין עלילות ארץ הקודש, אחשלי וסבבה. נהר צ׳ארלס זורם בקרירות, ומעברו השני, האושר מובטח, בגוונים שתבחר. פרידה פוגעת בשריר הלב, עושה אותנו פגיעים, מייללים, מיותרים. זו …