סָבֵךְ,
הוֹרִישׁ לָךְ
אֲדָמָה מֵאַדְמוֹת
הָעֵמֶק,
אָמְרָה
הַמְּמֻנָּה
עַל הֲשָׁבַת נְכָסִים
אֲבוּדִים
שָׂדֶה שֶׁצִּמֵּחַ בַּמְיָה
וּפְרָחִים
צְהַבְהַבִּים
בֵּין מִגְדַּל הַמַּיִם
וְעַד לִשְׁפַרְעָם
עָלַיִךְ לְהוֹכִיחַ
שֶׁסָּבֵךְ – סָבֵךְ
כְּתַב הַיָּד בִּשְׁטַר הַמֶּכֶר –
כְּתַב יָדוֹ
הַחֲתִימָה – חֲתִימָתוֹ
סָבִי
אֲנִי זוֹכֶרֶת
הָיָה מוֹשִׁיב אוֹתִי
עַל בִּרְכָּיו
בַּבֻּסְתָּן הַשְּׁקֵדִיּוֹת
בְּקִדְמַת הַבַּיִת
בַּחַגִּים
נָהַג לָתֵת
לְכָל יֶלֶד
מַטְבֵּעַ פסוֹס
מִזָּהָב טָהוֹר
שֶׁהֻטְבַּע עָלָיו
נֶשֶׁר, נָחָשׁ
וְקַקְטוּס.
לִפְנֵי שֶׁעָלִינוּ לָאָרֶץ,
מֵת.
לְיָמִים
אִמִּי
בָּאָה
אֵצֶל הַשָּׁעָן הַשְּׁכוּנָתִי
לְבַקֵּשׁ לִמְכֹּר אֶת הַמַּטְבְּעוֹת
מִתְנַצֶּלֶת
עַל הַקְּשָׁיִים
בָּאָרֶץ הַחֲדָשָׁה.
וְאִם יָשִׁיבוּ, תָּהִיתִי
מָה יָשִׁיבוּ?
וְאִמִּי וְאָבִי, סָבִי וְסָבָתִי
אָבְדוּ לִי מִזְּמַן
וְאֵינָם נִתָּנִים עוֹד
לְהַשָּׁבָה.
—
שיר אחד ופנים
