קול
נפילת הגשם / אירן דן
מְאֻחָר, וְגֶשֶׁם רַב כִּסָּה אֶת הָאֲדָמָה
וְקוֹל
נְפִילַת הַגֶּשֶׁם
הָיָה נִבְדַּל מִקּוֹלִי שֶׁלִּי,
וְשִׁירַי לֹא מִן הָעֹמֶק נִכְתָּבִים אֶלָּא
מִתּוֹךְ
הַפַּחַד נִכְתָּבִים
מְאֻחָר
מְאֻחָר אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ
מְאֻחָר וְאֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ לִהְיוֹת טוֹבָה
שֶׁכֻּלָּם זוֹהֲרִים סָבִיב סָבִיב, מְשֻׁבָּצִים בְּאַבְנֵי
חֵן
וַאֲנִי נֶחְבֵּאת
בַּחֹשֶׁךְ מִן הַחֹשֶׁךְ
מַסְתִּירָה עַצְמִי מֵעַצְמִי
בְּקֹמֶץ מִלִּים.
——