עִזְבוּ את הנשים לנפשן / אירֵן דן  

הַכְּאֵב בַּקְּשִׁירָה, בִּהְיוֹתֵךְ אִשָּׁה,
בַּחַיִּים הַבָּאִים אֶל קִצָּם,
עֲשָׂרָה רָאשֵׁי בָּקָר עַל כָּל מִילָה
מָלִים בְּהֵחָבֵא אֶת הַבָּנוֹת,
וְרוֹשְׁמִים עַל הֶעָפָר, זִכְרָהּ בָּרוּךְ,

עֻבָּרִית / אירֵן דן

עֻבָּרִית מְכַרְבֶּלֶת אֲבָרֶיהָ בַּאֲבָרַיִךְ
מְפַתֶּלֶת עַצְמָהּ בָּרֶחֶם
מְעֻרְסֶלֶת בַּיָּם שֶׁבָּךְ
שׁוֹמַעַת פְּעִימוֹת לִבֵךְ
וְגוּפָהּ הַקְּטַנְטַן נוֹשֵׁם נְשִׁימוֹתַיִךְ

כל שנה אני / אירֵן דן

כל שנה אני / אירֵן דן כָּל שָׁנָה אֲנִי בָּאָה לְכָאן, לַכִּכָּר וְכָל שָׁנָה קָשָׁה מִקּוֹדַמְתָּהּ. לְתַחֲרוּת אֹמֶץ, דְּרוּשִׁים כּוֹחַ וְגַם דֶּרֶךְ פְּעֻלָּה אַךְ לִי אֵין, לֹא זֶה וְלֹא זֶה וְעַל כֵּן אֲנִי בָּאָה לְכָאן מֻפְסֶדֶת פַּעַם אַחַר פַּעַם. הַגַּנָּן הִשְׁקָה אֶת הָאֶבֶן שֶׁצָּמְחָה בְּלֵב הַכִּכָּר הַפְּרָחִים נֶהֶרְסוּ, הִזְהִיר מֵאָז הָרֶצַח, הַקּוֹל מֵעִיר אֶת הַטּוֹרְפִים, מְסֻכָּן לְדַבֵּר אֲנִי רוֹצָה לְהָבִין אַךְ מְסֻכָּן לַחְשֹׁב וְאִם אַמְשִׁיךְ לָנוּעַ אֵצֵא מִדֵּי יוֹם אֶל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת צָרִיךְ לְהַמְתִּין שֶׁמַּשֶּׁהוּ טוֹב יִקְרֶה.

מעשה באדם שביקש לכתוב שיר / אירֵן דן

נוֹשֵׂא קוֹלוֹ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
סוֹדֵק אֶת שְׁמֵי הַחֹשֶׁךְ

מִסְתַּתֵּר מִפְּנֵי הַיְּלָדִים

אַל תַּאֲמִין לָרוּחַ הַמַּרְפָּה אֲחִיזָתָהּ מִן הַסְּתָו, רָשַׁם עַל דַּלְתּוֹ
עוֹד תָּבֹאנָה רוּחוֹת טוֹבוֹת

מחרוזת / אירֵן דן

עַל מִצְחִי עָנַדְתִּי מַחְרֹזֶת זְכוּכִית
מֵעַל צַוָּארַי זַלְּפוּ מֵי וְרָדִים

מָשַׁחְתָּ גּוּפִי בְּשֶׁמֶן עֲצֵי אֳרָנִים

יַנְשׁוּפִים נָעֲצוּ מַבָּטָם בּוֹ
שָׁעָה שֶׁאֲנִי חוֹצָה אֶת הַנָּהָר