Tag Archives: צבא

אני רוֹאֶה פיסות אדמה / אירן דן

אני רוֹאֶה פיסות אדמה / אירן דן

כשאני ממש מתגעגעת
אליו
אני כותבת ואז
אני איתו
•••

אני רוֹאֶה פיסות אדמה / אירן דן
קטנות. חלקות ומחוספסות
צבעוניות כמו שמיכת ריבועים
פרושה תחתי
*
אינני מוצא את הבית בו נולדתי
אינני מוצא את הורי
אנשים מכאן הם רק נקודות
צעדים במסע אינסופי
אסופה תמונה אחר תמונה

אינני מוצא את אלוהים בשמיים
אני כנראה בפסוק הלא נכון

אני הקצה מחכה לתורי
שמישהו יבוא וידחוף
הדלת פתוחה לפני
אני רואה רק כחול הרבה כחול
פה ושם ענן תועה
זה שלפני קפץ זה שאחרי יקפוץ אחרי
בדבוקה צמודים כמו בחיים
כובד היקום והראש מרוקן
אינני יכול לזוז מפחד, פחד אלוהים
אינני מוצא את אלוהים בשמיים
אבל את זה כבר אמרתי
ואין לי מושג ירוק
תחת איזה אבן הוא מסתתר

אני מרגיש את הדחיפה
ונשאב החוצה לא נופל רק נשאב
כמו שחקן מתחיל שנדחף לקדמת הבמה
שכח את כול המילים
מכת אוויר בפָנִים
רעש צורם באוזניים
הפחד איננו
אני חסר ומלא בי בעירבוביה
המצנח נפתח
בין שמיים לארץ משייט בסיילנט-זון

אולי זה מה ששומעים כשמתים
בשקט העמוק מרגיש טוטאלי
טמפרטורת גוף נמוכה
דממה ערפילית על שדות כותנה

מתחיל לנשום
ובמקום כנפיים
יש לי נוצות אני עף ברוח
והכניסיני תחת.. וכול הזה..

מה חושב לו אדם לבד
חושב על חמור שקפץ אל מותו מקומה עשרים
חושב עליה

 

17/2/16

Irene Dan's photo.

הוא מסמס חוויות / אירן דן

הוא מסמס חוויות / אירן דן

הוא מסמס חוויות / אירן דן
שולח לה תמונת נוף.
הוא נמצא במקום בו החיים שיא,
שלוש שנים חלם על הטיול הגדול
דרום אמריקה אחרי צבא
הוא עומד להיכנס לג׳ונגל
שם את יודעת אין קליטה
לא אהיה בקשר, לא רוצה שתדאגי

עכשיו בבר מתחת להוסטל
חברים מאוסטרליה ושניים בריטים
מעושנים, וודקה, קר בחוץ
ואני עם כובע צמר זה שקנית לי.
עטוף שכבות כמו הצ׳ולות.
הן מסתובבות בין תיירים
עם סלים מלאים
תרנגולות שבושלו במים חיוורים
עם העור והריח שמתיישב בגרון.
היום שבת נדבר שוב עוד שבוע.

הסוודר השחור נשאר אצלו,
היא נותנת קפיצה בדרך לעבודה,
יש לה מפתח הרי גרו יחד
כשנפרדו נסע ולה היה הכי קשה להיפרד
והיא פותחת את הדלת
והיא רואה אותו שם!
רואה אותו שוכב במיטה
בחדר השינה הלום משהו בוהה בקיר

 

24/1/16
קיוויתי שלא יפנה לעברה את מבטו

Photo by Irene Dan

Irene Dan's photo.

תגיד לאמא שלא תדאג לי / אירן דן

תגיד לאמא שלא תדאג לי / אירן דן

תגיד לאמא שלא תדאג לי   /   אירן דן

תגיד לה

השבוע אהיה בשטח,

בלי נייד, לא אוכל לדבר.

אהיה בניווטים על איזה ג׳בל

נתרגל אלונקות במסלול עֲלִיָּה.

לא אוכל לצלם זריחות

אספר אחרי, במילים וצבעים.

אני עם חברים, הצוות שלי.

תגיד לה שאני שמח לחזור אחרי הפציעה, מבטיח לשמור על עצמי,

ועל היד, ועל הנפש. והיא תמיד מבקשת שאשמור.

חילקו לנו מצפנים, את שלי אני משאיר בבסיס,

לא חושש לאבד את הדרך. לא חושש לטעות.

היא ציידה אותי מילדות במצפן אמא, מצפן של אהבה

היא הפקידה בידי אור יקרות ואני הולך אחריו גם בחושך

תגיד לאמא שאני אוהב אותה ושהלכתי בלי להגיד שלום

לא רציתי להעיר אותה.

 

27/12/15

החייל שלי/ מחשבות 16/10/15 , אירן דן

החייל שלי/ מחשבות 16/10/15 , אירן דן

תודה לך על המילים
העלית בי מחשבות…

כן בתחילת היום הוא אדם. קודם כול אדם.
אח״כ חייל.
קורעים אותו כדי שיוכל להסתכל לצד השני
בלבן של העיין, כדי שלא יפחד בשעת פקודה.
אני מתפללת בימים שאלוהים ילווה אותו.
ישמור עליו בכול מפגש גורל

הוא גם מחובק, עטוף אהבה ומספר לנו.
לא תמיד הכול,
לפעמים שליש, לפעמים חצי או רק מה שאנחנו רוצים לשמוע. אבל מספר.
ולי, לא תמיד קל
לעיתים אני שותקת עם הנייד באוזן, מול הים.
כדי שלא ירגיש את החנק בגרון, את הדאגה שלי.
אבל הוא שומע, מכיר את אמא
מבין שתיקות.

אני מנסה להיזכר בפנים
ברגע שהאחות הניחה אותו עלי ואמרה מזל טוב זה בן, תראי כמה יפה דומה למי לאמא או אבא,
ולא מצליחה
נדמה שנולד על ב׳ עם כומתה ונשק ושיפצורים.

האמת צריכה להאמר,
מבין שנינו הוא האדם המבוגר
כול שיחה מסתיימת
אמא הכול טוב פה אני סבבה
תבטיחי לי לא לדאוג
מבטיחה?

כיף לי לדעת שהוא עכשיו בבית,
אני רגועה, יכולה לחלום..
יום ראשון נתחיל מחדש

 

14/10/15

Irene Dan's photo.

ילד שלי / אירן דן

ילד שלי / אירן דן

ילד שלי / אירן דן
האם גם אתה
הילולת גשם?

האם גם 
עליך?
טיפה אחת
יחידה
כבדה?

מכה בך בגב
ובפניך?
או רק הפחדים
שבי?

אל תהיה פרוע
אני מבקשת
אל תיכנס למערבון בוקרים

הבטיחי לי אמא
לא לדאוג

הבטיחי לי
לא

אני רק דג קטן
בין דגים אחרים

אסופת ענפים
מתגלגלת ברוח

 

7.10.2015

Photo taken by : Karine Nahon

Irene Dan's photo.

עדיין צועד/ אירן דן

עדיין צועד/ אירן דן

עדיין צועד/ אירן דן
שם. עם כול אשר בך. אתה במטבח שלי

רעשים ופרחים בקשר. שדות מוריקים.
אני בן 22

ציור שנמחק
כול קו ציירי מחדש
במיוחד את קו האמצע
הוא הדרך הביתה.

אני עדיין צועד
מחליף צבע
ירוק. אפור. צועד בזמן הצהוב.
דרגה קרועה על כתף. דגל ישראל בחזה.
אני עוד שם נוגע בחלל הבטן
קורא

את הישארי בבוקר שלך
בואי אראה לך את שלי

 

8.9.2015
הוא:
״זה שבריר שניה מתוך (אני ספרתי)
78 יום של מלחמה בלב ובעיין״

אני:
״קלושים הסיכויים שאחזור
אבלע בו בזמן שלך,
בזמן הצהוב״

Irene Dan's photo.

כשאתה רוצה לרדת/ אירן דן

כשאתה רוצה לרדת/ אירן דן

כשאתה רוצה לרדת/ אירן דן
לרדת לים המלח
אתה צריך להשתין
לראות לאן
לאן זורם הנחל
מטה מטה אתה צריך לרדת
לצעוד אחרי המטה
אחרי השתן אחרי הריח

אני אחלל לך בבקרים
אעיר אותך
בהקפצות
אקרע אותך
כדי שתסתכל לו בעיניים
כשתפגוש אותו
במפגש הגורל

עכשיו 23.9.2015

Irene Dan's photo.

 

עומד בסוף השיירה/ אירן דן

עומד בסוף השיירה/ אירן דן

עומד בסוף השיירה/ אירן דן
חבריך שועטים. קדמת דרך.
עם שחר עולה ואיטי. חצי מפוהק
נגלה לי ברצועות ארוכות
בהדרגה בקליפת תפוז
נוגע באדמה
מזריע מינחות בתכלת
(והוא ש)יזכיר לו את הים
ממקומי אגע בך
ברכות. אפיח בך נשיקה

29.8.2015
קסדה על הראש, סוף מסע
מקדישה לך צרור מילים לדרך, אהבה אינסופית