תודה לך על המילים
העלית בי מחשבות…

כן בתחילת היום הוא אדם. קודם כול אדם.
אח״כ חייל.
קורעים אותו כדי שיוכל להסתכל לצד השני
בלבן של העיין, כדי שלא יפחד בשעת פקודה.
אני מתפללת בימים שאלוהים ילווה אותו.
ישמור עליו בכול מפגש גורל

הוא גם מחובק, עטוף אהבה ומספר לנו.
לא תמיד הכול,
לפעמים שליש, לפעמים חצי או רק מה שאנחנו רוצים לשמוע. אבל מספר.
ולי, לא תמיד קל
לעיתים אני שותקת עם הנייד באוזן, מול הים.
כדי שלא ירגיש את החנק בגרון, את הדאגה שלי.
אבל הוא שומע, מכיר את אמא
מבין שתיקות.

אני מנסה להיזכר בפנים
ברגע שהאחות הניחה אותו עלי ואמרה מזל טוב זה בן, תראי כמה יפה דומה למי לאמא או אבא,
ולא מצליחה
נדמה שנולד על ב׳ עם כומתה ונשק ושיפצורים.

האמת צריכה להאמר,
מבין שנינו הוא האדם המבוגר
כול שיחה מסתיימת
אמא הכול טוב פה אני סבבה
תבטיחי לי לא לדאוג
מבטיחה?

כיף לי לדעת שהוא עכשיו בבית,
אני רגועה, יכולה לחלום..
יום ראשון נתחיל מחדש

 

14/10/15

Irene Dan's photo.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.