Tag Archives: אמא

אִמִּי שֶׁלִּי / אירֵן דן

אִמִּי שֶׁלִּי / אירֵן דן

אִמִּי שֶׁלִּי  /  אירֵן דן
.
תַּהֲלִיכֵי מָוֶת,
אֵינָם נִתָּנִים לִבְלִימָה,
אִם הַמַּצָּב יַחְמִיר,
אַל תְּחַבְּרוּ אוֹתִי,
שֶׁיָּנִיחוּ לִי לָלֶכֶת, אָמְרָה
אֵלֵךְ מִכָּאן
כְּדֶרֶךְ הַהוֹלְכִים.
.
לָאַחֲרוֹנָה, אֲנִי מַרְבָּה לַחְלֹם
עַל אִמִּי שֶׁלִּי,
חוֹלֶמֶת עַל הָהָר, בֵּית הוֹרַי,
עַל הָרוּחַ
נוֹשֶׁפֶת זַהֲרוּרֵי אוֹר
בַּפְּתָחִים,
עֲנָבִים שֶׁהִבְשִׁילוּ
סְגֻלִּים
בְּחֹם הַקַּיִץ
.
אֲנִי בּוֹר נִפְעַר
שֶׁנֶּאֶסְפוּ בּוֹ
הַשָּׁנִים
בְּאֶמְצַע שָׂדֶה,
בִּסְבַךְ רְעָשִׁים,
וְכָל שֶׁנּוֹפֵל בִּי,
נִשְׁבַּר
.

ציור:  אודט נהון, אמי
Painting of Odette Nahon, my mom

No automatic alt text available.

סוֹפֵי דְּבָרִים / אירֵן דן

סוֹפֵי דְּבָרִים / אירֵן דן

סוֹפֵי דְּבָרִים הם אֵינְסוֹף געגוע.
.
סוֹפֵי דְּבָרִים / אירֵן דן
.
מִישֶׁהוּ, אִמָּא, רָכַן עָלַיִךְ,
יָדָיו עַל לִבֵּךְ, גַּבּוֹ אֵלַי
מִישֶׁהוּ, שָׁאַל
מָה הַקִּרְבָה
.
הַנַּגָּר, נִסֵּר אֶת מִטָּתֵךְ
הָפַךְ אוֹתָהּ עֵץ אָשׁוּר
שֶׁפִּזֵּר סְבִיבוֹ אֱגוֹזִים קְטַנִּים,
בֵּין שְׁבָבִים וּנְסֹרֶת
שָׁמַרְתְּ עַל שְׁתִיקָה
.
הָעוֹזֶרֶת, הֶעֱרִימָה כִּסְּאוֹת
בְּפִנַּת הַבַּיִת,
שָׁטְפָה בְּמֵי וְרָדִים
אֶת הָרִצְפָּה
.
גַּם אֲנִי
לֹא יָדַעְתִּי
מָה לַעֲשׂוֹת,
בִּמְקוֹם לִבְכּוֹת
הָלַכְתִּי לַשּׁוּק
לִקְנוֹת לָךְ פְּרָחִים.

ציור של אמי, אודט (אוזון) נהון
Painter: My Mom Odette (Ouzon) Nahon 1935-2014

Image may contain: plant and flower

אִמָּא / אִירֵן דָּן

אִמָּא / אִירֵן דָּן

אִמָּא   /   אִירֵן דָּן

 

אָסְפָה וְעָרְמָה

שְׂמָלוֹת וּמְעִילֵי פַּרְוָה,

זוּגוֹת נַעֲלַיִם שֶׁלֹּא נָעֲלָה

צַלְּחוֹת פּוֹרְצֶלָן וּוָזוֹת מִסִּין

שֶׁהָיוּ פַּעַם מְלֵאוֹת

בְּגַרְגְּרֵי חִטָּה וּפְרָחִים,

כֻּחל שֶׁמָּשְׁכָה עַל עַפְעַפֶּיהָ

שְׁפוֹפְרוֹת צֶבַע, בַּדִּים, טֶרְפֶּנְטִין

וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת.

 

הַכֹּל פָּרְקָה עַל הַדֶּשֶׁא מִתַּחַת לַבַּיִת

עַל מַפָּה אֲדֻמָּה מְשֻׁבֶּצֶת

כְּמוֹ בָּפְּרוֹבַנְס, בְּיָמֶיהָ הַיָּפִים

כְּשֶׁעוֹד עָמְדָה עַל רַגְלֶיהָ.

 

וְהִגִּיעוּ מוֹבִילִים שִׁבְעָה

הֶעֱמִיסוּ הַכֹּל עַל גַּג מַשָּׂאִית

שִׁלְּמוּ עַל הַתְּכוּלָה

אוֹבּוֹל אֶחָד,

וְנָסְעוּ.

אודט נהון ז״ל 1935-30.1.2014

•אוֹבּוֹל:
למטבע האובול חלק בטקס הקבורה היווני העתיק. לאחר המוות הונח אובול אחד מתחת ללשון הנפטר או על עיניו. היוונים האמינו כי כאשר אדם מת ויורד לשאול עליו לעבור את נהר האכרון ולצורך זה עליו לשלם לכארון הספן כדי שישיט אותו בסירתו לגדה השנייה. (ויקיפדיה)

Image may contain: 1 person, standing
 

עכשיו איננה. / אִירֵן דָּן

עכשיו איננה. / אִירֵן דָּן

עכשיו איננה. / אִירֵן דָּן
**********

עכשיו איננה.
ואינה שואלת: מתי את באה.
אינה מוודאת: מתי באה.
אינה אומרת: אני לבד.

עכשיו איננה.
ואינה מצמידה באטב
את חשבונות המים.
אינה מבקשת ממני
שאסדיר את מנגנון הזמן,
שאזיז את השעון לאחור,
לשעת חסד אחת,
שאחסום בגופי את המחלה
המתפשטת בגופה.

אמא לא שאלה,
אני לא עניתי.

אדם מת אינו שואל:
מתי את באה.

Drawn by the artist Tsipi Baravi
ציירה: האומנית ציפי ב.

No automatic alt text available.

פָּנִים שהתברגו בְּתוֹךְ חַלּוֹן / אִירֵן דָּן

פָּנִים שהתברגו בְּתוֹךְ חַלּוֹן / אִירֵן דָּן

פָּנִים שהתברגו בְּתוֹךְ חַלּוֹן   /   אִירֵן דָּן

**************************

פָּניךְ התברגו בְּתוֹךְ חַלּוֹן,

באֲוִויר הדָּחוּס

בַּבְּדִידוּת

 

ואני קל רגליים, כבן חמש

רץ להסתתר מעיניךְ.

 

את יודעת אמא

אני כאן בתוך החושך.

הזמן עומד, המרק מתקרר.

בוא הביתה, את קוראת.

 

עם השנים נעשיתי איטי,

יותר מת ועדיין בנךְ.

קריאתךְ ארוכה וכבדה

כְּמוֹ רוּחַ שׁוֹקַעַת

בשדה שִׁיבֳּלִים.

מילים..

Irene Dan's photo.
Irene Dan's photo.

 

תגיד לאמא שלא תדאג לי / אירן דן

תגיד לאמא שלא תדאג לי / אירן דן

תגיד לאמא שלא תדאג לי   /   אירן דן

תגיד לה

השבוע אהיה בשטח,

בלי נייד, לא אוכל לדבר.

אהיה בניווטים על איזה ג׳בל

נתרגל אלונקות במסלול עֲלִיָּה.

לא אוכל לצלם זריחות

אספר אחרי, במילים וצבעים.

אני עם חברים, הצוות שלי.

תגיד לה שאני שמח לחזור אחרי הפציעה, מבטיח לשמור על עצמי,

ועל היד, ועל הנפש. והיא תמיד מבקשת שאשמור.

חילקו לנו מצפנים, את שלי אני משאיר בבסיס,

לא חושש לאבד את הדרך. לא חושש לטעות.

היא ציידה אותי מילדות במצפן אמא, מצפן של אהבה

היא הפקידה בידי אור יקרות ואני הולך אחריו גם בחושך

תגיד לאמא שאני אוהב אותה ושהלכתי בלי להגיד שלום

לא רציתי להעיר אותה.

 

27/12/15

היא אספה … / … אירן דן

היא אספה … / … אירן דן

היא אספה … / … אירן דן
שמלה ושרוול וכיס ומלבוש
מניין ומרק וצלוי ממותק
כניסה יציאה חרישית וצבעים

אדום וכוח׳לי וצהוב שהצהיב
שלוש בנות

ואת הכול פרקה על דשא
על מפה משובצת כמו בפרובנס
בימיה היפים

ומובילים שִׁבְעָה
שילמו לה לאמא
שקל אחד טָבִין וּתְקִילִין

 

22/12/15
תכולת חיים …

My Flowers, painted by Odette Nahon,
my mom

Irene Dan's photo.

היא שקטה / אירן דן

היא שקטה / אירן דן

היא שקטה / אירן דן
כבת 30 בחורה טובה, עבודה קבועה.
היא משחקת עם השיער מגלגלת תלתל על האצבע, מגלגלת עיניים כשאני פונה אליה.
היא אינה מביטה בי. נמנעת מקשר עיין.

הגומי על הקוקו רפוי מעט
היא תולשת שערה אחת לבנה מן הפוני

מזמן אובחנה בסכיזו משהו שיש לה
ומאז היא סכיזו משהו

ניסתה להתאבד כמה פעמים
ובכול פעם שניסתה, לא הצליחה!

בלעה כדורים פעם.
במקום למות
ראתה את השתקפותה בחלון פנימית א׳
וידעה שנכשלה

קפצה מגשר ההלכה פעם.
במקום למות
שברה את רגליה
וידעה שנכשלה

והיו אחר כך עוד הרבה פעמים

נפשה שבורה
והיא מנסה לשרוד
חייבת לבלוע את כול התרופות.
טונות של תרופות כדי לשמור על איזון, לשרוד את היום. לצלוח אותו בשלום.

היא לעולם לא תוכל להביא ילדים
גם אם תרצה. והיא רוצה!
התרופות שהיא לוקחת, הרעל עלול לפגוע בעובר להרוג אותו ואסור לה להפסיק
והיא הכי רוצה לחבק אותו את הבן שלה

אני מדבר איתה
היא לא שומעת היא מזמן במקום אחר
מחבקת את ביטנה מסתכלת מבעד לחלון
רואה אותו שוכב על המדרכה מבט שובב
בוכה וצווח בקולי קולות כמו קווים ארוכים של צבע.
רואה אותו מנפנף בידיו ובועט ברגליים משתטח על הבטון והוא לא רוצה לגן
היא עושה לו שלום קטן מדביקה את ידה לחלון
והוא משיב לה בחיוך קטן גם כן
בזמן שאמא גוררת אותו

אמא שומרת עליו. והיא..
היא לעולם לא תוכל להביא ילדים ..

 

8/12/15
בלב תל אביב ישנו בית
ובפנים הבית, בתים קטנים
ובפנים הבתים הקטנים, אנשים.

photo by Irene Dan

 

הלילה אשן / אירן דן

הלילה אשן / אירן דן

הלילה אשן / אירן דן
בתנוחת עֻבָּר. אעצום עיניים. אחזור על עקבותי.

בנתיב הציורים. ארים בזה אחר זה. את כול כוכבי החושך. אשיל אותם מנפשה כמו היו חפצים. אהבות ובגידה, שתיקות ארוכות. בורח פנימה ונסגר

אתגלגל מצד לצד
מתהומות היש לעולמות האין ומשם אליךְ
אישה. לפני חופה.
עומדת. על מדרגות אבן.

פניךְ מוארות אלי כאֶלת-שֹׁשַׁנִּים
שהחיים שלךְ יהיו ורודים תלחשי
ותושיטי לי פרח.

ומכול הפרחים
הכי ורוד שיש

 

29/11/15

לא אלוהי בשורה היה זה
שנלחמת בו בכול הכוח.
ואת עשית לךְ תְּמוּנָה.

Photo by Irene Dan

לעולם את לי / אירן דן

לעולם את לי / אירן דן

לעולם את לי / אירן דן
מנפשי אתבונן בָּךְ
ממאנת

לעצום עיניים
להניח אותם על הכר

מבט שעמד. בפרח כחול.
ריח אין בו
ושקט סופי
כזה שמציף חדרים

אשכב במקום בו שכבת
בתנוחה שקטה
אגע במה שראית
בנשימתך האחרונה
לא נאבקת. הלכת

סלחי לי אמא. לא אוכל עוד.
לשמור אוֹתָךְ בביתך.
ואותי. בכמעט הזה.

 

16/11/15

Moi
Painted by Odette Nahon

Irene Dan's photo.