יוֹשֶׁבֶת בַּחוּץ עַל מַדְרֵגוֹת הַסַּף כהרגלה, מִזְוָדָה וַהֲכָנוֹת לַנְּסִיעָה שָׁנִים וַאֲנָשִׁים יתערבבו בְּיָדָהּ מִפְתַּן הַבַּיִת יעטר אֶת רֹאשָׁהּ יִשְׂחָק בִּשְׂעָרָה וַאֲגַל זיעה בשמלתה דהויה נקבים יחלחל בקיפולי בָּד נִפְרַשׂ לצדדים חושף אֶת רַגְלֶיהָ שֶׁל הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה זְמַן רַב עֵבֶר מֵאָז באיטיות תָּרִים רֹאשָׁהּ תִּשְׁאַל הֵיכָן הָיִיתָ עַד עַכְשָׁיו 29.6.2015
כמו שמיכת כורכום יורדת בכבדות על השוק באפילה של סוף יום משחילה את ידי בידה ושואלת את יודעת מי אני ? והיא תענה ma fille Rosette ובכי עם בכי ישטוף דוכנים ריקים. לרוזט 21.4.2015
מָה רָבוּ הַמִּילִּים בְּשִׁירְךָ הָאֶחָד כִּמְשׁוֹרֵר בְּלִי קֶסֶם כַּוָּונוֹת בפרידת הַשְּׁבִיל בְּעָוִית או חִיּוּךְ שֶׁל יְצוּר חַסֵּר לְשׁוֹנוֹת אֲבֵידָה כָּךְ אוֹמֶרֶת הִנֵּה כְּתוּבִים חַיָּיו עַל קִירוֹת חַדְרוֹ רֵיק הַכּוֹל יָשְׁנוּ עֲדַיִין באֲבֵידַת יוֹם וּבְלֶכְתּוֹ כָּךְ אוֹמֶרֶת אִמָּא שָׁב וְהִזְדַּקֵּף פָּחַד שֶׁמָּא יִקְפָא הַסּוֹף דימה כִּי עוֹד רֶגַע קָט אִישׁ לֹא …
זה האינסוף הסופי זה הבלתי נראה כאן בשכונת עצי האפרסמון מוכר תפוח אדמה מתוק קורא מתחת לבתים בארובת העין, בתוך ערוגת הפרחים שלי שירים מתים אכולי תולעים בם גם אלוהים לא יוכל להפיח חיים אדמה לחה ושובל ארוך של כוכבים. 20.3.2015 enso circle
אני חג סביב עצמי כמו מייבן מסביב לאטמוספירה זה שיקדים יתפוס נא מושב ביציע לצפות בי מסתחרר ונופל 26.10.2014
עפר לעפר צבע לצבע הצבע יָבַשׁ הקנבס או אולי סוג הצבע את הפרחים, אפשר לשחזר אמר כמו שַׁד כרות או שניים לעקור את התולעת מהגוף חשים ברוח מריחת הצבע בצבע נשאב לעצמו כמו מימיו של ים או אוקיינוס שקט לתוך חור קטן בכיור שלי בוקר חדש אחרי צחצוח שיניים אני מביט במראה שחור מתחת …
בכפר נותרו 2מדרגות אבן ולחש קטיפה עטוף אזוב ירוק בכניסה לביתי שאיננו עוד קול ילדים בחצר ריצה צחוק מתגלגל עצי זית פזורים לאורכו של שביל בכפר שלי קברים נטועים יספרו על החיים והמתים בכתב עתיק מסתלסל בעיטורי ערבסקות אזמין אותך להתארח בביתי שהיה שלי לנוח בצל עץ הזית רוח פורעת בענפיו צלילי עוד מנגן שלווה …
הִגִּיעַ זְמַן לְהִיפָּרֵד כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים כָּךְ סוּפָה שֶׁל אַהֲבָה זוֹרְמִים שְׂדוֹת כּוּתְנָה בְּקַוִּוים לְבָנִים בַּטַּעַם מרשמלו רַךְ הַחַלּוֹן פָּתוּחַ וְשִׁיר שֶׁל לֵד זפלין מַדְרֵגוֹת לְרָקִיעַ מַזְכִּיר יָמִים וְהַכּוֹל וַאֲנִי אָפוּף קוֹר וְרֵיקָנוּת רוּחַ מְעִיפָה מַפּוֹת אַחֵר צָהֳרַיִים שֶׁל חֲתוּנָּה כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים כָּךְ סוּפָה שֶׁל אַהֲבָה זֶה סוֹפָם שֶׁל דְּבָרִים. …
פָּנִים שהתברגו בְּתוֹךְ חַלּוֹן אֲוִויר דָּחוּס וּבְדִידוּת עוֹמֵד הַזְּמַן שָׁכַח וְהַנֶּצַח כִּמְעַט אוֹ כְּלוּם רַק קְרִיאָה אַחַת א ר ו כ ה חוֹרֶקֶת כְּמוֹ רוּחַ זָרָה שׁוֹקַעַת כְּבֵדָה בשדה שִׁיבֳּלִים 18.4.2010
במו"מ עם המתים נידון אני עם עצמי לשאת ולתת לזכור להשכיח אני עם עצמי לסגור ולפתוח שוב לסגור לשבור ולכעוס לבכות כמו ילד ואז להקריח לשחק במילים לערפל את הרגש למחוק טיוטות במו"מ רק אני עם עצמי ואת בכיכר מחכה שאגיע 5.4.2014