כשאשכב לי על מיטה/ אירן דן על סדינים לבנים לא רואה לא שומעת אולי נושמת. כשאשכב לי עטופה בסדינים לבנים … רכים. עימלון עדין. יעמדו לצידי גם. צמד מלאכים. האחד. יניח את ראשי על ענן. השני. יחפש אחר נתיב. פיו בפיה יפסוק. הים אינו מלא. כך גם ליבה. לא יוכל …
צריך לכסות את המילים/ אירן דן במילים לכסות את החיוך בחיוך בתמונה ללא סדק… אחרת הכול יתבקע 5.9.2015 photo by Shimon Finkelstein
מלך עם מלאכים/ אירן דן שומרים ילווהו כמו חתן לחופה. מלאך מכול צד הוא באמצע לבוש חליפה טָרוּף, רגלים יחפות. … רק בעיניך תביט בכסאות ובאבנים כול אבן סופה של אהבה. עוד קצת, יאיץ בו מלאך עוד כברת דרך חייבים למצוא לך עד בוקר חייבים למצוא את האור 5.9.2015 תהילים …
נהדף לאחור/ אירן דן ומתפרק. מילה אחר מילה בורח מפני עצמו. מתרחק גורר רגליים… ומתפרק. משיב אבדות מן הים חוזר לפנים. לפנים מערה ומתפרק. באור חלש אור שקט יתעורר לתוך ציור קדום נברא בצבע אדמה ומתפרק. 1.9.2015
לןןיתן ענק/ אירן דן הסתער על חוף. החליט להתאבד. 10 טון על חול חם. דליים קטנים מפלסטיק רצים עם דליים קטנים … סדוקים שופכים עליו מים. הלןןיתן כמוני לא זז. אינו מצליח לחזור לים. נלכד בעיניו שלו עצמו יראה את מותו בלייב no judgment 28.8.2015 שָׁם, אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן; לִוְיָתָן, זֶה-יָצַרְתָּ …
יושב לי בחדר קטן מושיט ידיים נוגעבשלדים נוגע בקירות עכשיו מרגיש את ה ר י ח ו ק נרצע אשכב לי על החול אתן לצונמי מן הים לשטוף בהמייתו וגליו להיכנס אלי עם משב רוח ושלושה עציצים בעשרה דולר להשיב לי את יוון ואותך… 23.8.2015
כְּשֶׁתִּכַּנְסִי אֵלַי לַשִּׁיר סְטוּרָת- שִׁיעֵר פְּרוּמָה, וְשֶׁלִּי תָּמִיד תָּמִיד בְּאוֹתָהּ שׁוּרָה שׁוֹמֶרֶת נַפְשִׁי אַנִּיחַ אֶת יָדִי עַל רֹאשֵׁךְ ועֵינַיִךְ הַטּוֹבוֹת, מַבָּטָן בִּי יִזְרוֹם לְאַט וְקָבוּעַ בַּחֲמִימוּת שֶׁל סוֹף קַיִץ כְּאִילּוּ מֵעוֹלָם לֹא עָזַבְתְּ טָרַקְתְּ אָרַזְתְּ הִשְׁאַרְתְּ פֶּתֶק אַל תְּחַפֵּשׂ אוֹתִי הַפַּעַם זֶה סוֹפִי 15.8.2015
אוֹר יִתְהַפֵּך בְּחוֹשֶׁךְ מַבִּיט במלאכת הַזְּמַן בִּלְשׁוֹנִי טַעַם מִיתָה וְהִיא עֲטָרָה בַּעֲרוּגַת בּוֹשֶׂם שָׂם עוֹמֶדֶת שׁוֹשָׁן צָחוֹר בַּמִּפְגָּשׁ אלנבי בֵּן יְהוּדָה, בַּכִּיכָּר מוגרבי. מְעוּטֶּרֶת ביופייה, אֶת כּוּלָּם דָּחֲתָה כָּול מִי שֶׁבִּיקֵּשׁ יָדָהּ יְחִידָה וגבירה תֵּצֵא מִן הַבַּיִת כָּול יוֹם אוֹתָהּ שָׁעָה תְּשׁוֹטֵט אֲבוּדָה לֹא תִּזְכּוֹר אֶת נַפְשָׁהּ. מְחַפֶּשֶׂת טֶפַח פָּנִים …
פתק ירוק תלוי בכניסה מת הדייג הקבורה בכפר פקיעין. קול נקישות תרנים וחבל עבה מלופף במלכותו בין הרשתות ישליך יהבו אנשים עומדים לא יתנו. בתחתית השמיים יחפש את הים יושיט יד מן הקרקעית ילטף את ראשי הדייג שכח את שמו שחור עיין רגליו זפת וצדפים פוערים בורות בנפשו ישוט ללא מצפן …
בכיה אמרתי אני בליבי קורע מפעם לפעם לב תפאורה של כפר ערבי קצה שביל או רגע נָצוּר ישא רוח ללמדני לגלות ולאבד הכול בשתיקה תצביע על אתרוגים פזורים במדרון התלול כי חייתה אותם אחד אחד נופלים ואין מרים דומים לפחדיה מן העונה שעברה לציור לא שקט של זמנים 1980 לחנה, עין הוד