סיפור על חושך / אירֵן דן
כֻּלָּנוּ זוֹכְרִים אֶת אִישׁ הָרוּחַ
וּמִי זוֹכֵר יִסּוּרֵי בִּתּוֹ,
מִי זוֹכֵר קוֹלוֹת יַלְדוּתָהּ?
אֲבוֹי, אֲבוֹי לוֹ לָאִישׁ,
גַּם לְאַחַר מוֹתוֹ מַמְשִׁיךְ לְהַכּוֹת בָּהּ,
שָׁב וּמַכֶּה
חֲדַל!
חֲדַל לְהַכּוֹת!
וְאִם קוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע,
וְאִם דְּבָרֶיהָ חַסְרֵי מוּבָן,
וְאִם נִתְעַכְּבוּ מִן הַפַּחַד,
כְּאֵב כְּנֶגֶד כְּאֵב חַיָּבִים לְהֵאָמֵר
וַאֲפִלּוּ כּוֹתֵב סְפָרִים לְפַרְנָסָתוֹ
חַיָּבִים לְהֵאָמֵר,
וַאֲפִלּוּ מִגְדַּלּוֹר לְקוֹרְאָיו
חַיָּבִים לְהֵאָמֵר,
וַאֲפִלּוּ סְפִינָתוֹ שָׁטָה לַאֲרָצוֹת הָרְחוֹקוֹת
חַיָּבִים לְהֵאָמֵר,
וַאֲפִלּוּ מֵת
וְאֵין לְהָנִיחַ לָהֶם, לַדְּבָרִים
כִּי חוֹב נִשְׁאַר עָלָיו, עַל אַב הָרוּחַ
לְבַקֵּשׁ מְחִילָה מִבִּתּוֹ
לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
—