עַרְפִלֵּי לַיְלָה / אירֵן דן
הִנֵּה הַנֶּצַח,
הִנֵּה אֲנִי,
קוֹרֵאת בְּשִׁמְךָ
בְּעַרְפִלֵּי הַלַּיְלָה,
שֶׁהַכֹּל נִכְתַּב
לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים
וְהַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁלִּי
זִכְרוֹן מָקוֹם אַחֵר
קוֹל בֶּכִי
עַל פִּסְגַּת הָהָר
עֲלֵי זָהָב
נִתָּקִים מִן הָעֵץ,
וְאֵין יוֹדֵעַ
הֵיכָן סוֹפָהּ שֶׁל עַצְבוּת
וְאַתָּה,
הָעוֹשֶׂה דַּרְכְּךָ בֵּין מִדְבָּרִיּוֹת,
הַיּוֹדֵעַ כִּוּוּנֵי שָׁמַיִם,
כַּאֲשֶׁר תִּתְבּוֹנֵן בִּי
אֶהְיֶה מְצוּיָה בְּךָ.
—