נדידות ארוכות / אירֵן דן
.
עֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה זוּגוֹת
כְרוֹמוֹזוֹמִים
נוֹשְׂאִים כָּל זִכָּרוֹן,
כָּל אֵיבָר מֵאֵיבְרֵי גּוּפִי
כָּל בֶּכִי מִבִּכְיִי
עֲמוּסִים בְּדִידוּת, פַּחַד
הַפַּחַד הַנִּפְעָר בָּרְקָמוֹת,
נְדִידוֹת אֲרֻכּוֹת, נְדוּדֵי אֲבוֹתַי
נְדוּדַי.
מִיהוּ בַּעַל הַמַּסָּע? אֲנִי תּוֹהָה
וְהַאִם אֵי פַּעַם הָיִיתִי שֶׁלְּךָ,
הַאִם אֵי פַּעַם הָיִיתִי אֲנִי?
.
בַּמַּסָּע הַזֶּה בֶּן מְאוֹת הַשָּׁנִים
דִּבַּרְתִּי בִּשְׂפַת הַמְּקוֹמִיִּים
אַךְ הָיִיתִי זָרָה, אַחֶרֶת
תַּרְתִּי אַחַר זֶהוּת בְּאֶרֶץ הַנַּוָּדִים,
אֶרֶץ הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים.
הָיִיתִי יְהוּדִיָּה סְפָרַדִּיָּה
חָיִיתִי בִּסְפָרַד ובטטוּאן*,
הָיִיתִי אַשְׁכְּנַזִּיָּה, גַּם חָיִיתִי
בְּסִיצִילְיָה וְקָלַבְּרִיָּה.
יָדַעְתִּי לִקְרֹא בְּשִׂימְךָ, בִּשְׁמוֹת
הַנְּהָרוֹת וְהַצְּמָחִים וְהַיּוֹם אֲנִי,
עֲשָׂבִים שׁוֹטִים.
בְּיוֹם מִן הַיָּמִים
אָבוֹא מְפֻיֶּסֶת
אֵלֶיךָ
לֹא אֶהְיֶה עוֹד, שְׁבָרִים.
—-
*טטואן – עיר במרוקו
–