רוֹזָה / אירֵן דן
רוֹזָה שֶׁנִּשְׁבַּר עָלֶיהָ לִבָּה
הָיְתָה שָׁרָה:
אֲהוּבִי שָׁתַל עֵץ
עֵץ מְעֻטָּר פִּרְחֵי אַגָּסִים.
אֲהוּבִי שָׁתַל עֵץ שֶׁתָּבוֹא בּוֹ הָרוּחַ,
שֶׁיַּעֲמֹד בְּקִדְמַת הַבַּיִת,
מְשַׁלֵּחַ אֶל לֵב הָאֲדָמָה
שָׁרָשִׁים וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי לְרַגְלָיו
נוֹשֵׂאת בּוֹ עֵינַי.
.
קוֹלָהּ שָׁר:
אַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ,
גַּם הַמֶּלֶךְ פארוּק לֹא יָכַל לְדַמְיֵן
גַּעְגּוּעַי מְצִיפִים שְׂדוֹתַי.
מֵאֲחוֹרֵי כָּל כְּאֵב, חַיִּים רוֹחֲשִׁים
וּכְאֵב, כָּךְ אוֹמְרִים.
הָאַהֲבָה נִגְמְרָה, הָאַהֲבָה
נִגְמְרָה
.
וְהָעֵץ, עֵץ אַגָּסִים, רוֹזָה
מוֹשֶׁכֶת אוֹתוֹ לְחִיכָה אֵלֶיהָ פְּנִימָה.
וְהָעֵץ מַרְכִּין רֹאשׁ וְנֶעֱצַב
מְקָרֵב גּוּפוֹ לְרוֹזָה, שׁוֹמֵעַ בְּדִידוּתָהּ.
שׁוֹמֵעַ קוֹלָהּ וּמִכֹּל צִפּוֹרֵי הַשִּׁיר, לֹא נִמְצְאָה צִפּוֹר אַחַת שֶׁתִּדְמֶה לָהּ.