כִּדְמוּתִי / אירֵן דן
נֶעֱמַדְתִּי
עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
לְהִסְתַּכֵּל בַּחַלּוֹן
פְּנִימָה
רָאִיתִי דְּמוּת אִשָּׁה
כִּדְמוּתִי.
תְּנוּעוֹת גּוּפָהּ
נִרְאוּ כִּתְנוּעוֹתַי.
הַחֶדֶר מֻכָּר
אַךְ הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה
אֵינָם שֶׁלִּי.
אֵינִי זוֹכֶרֶת
אִם צָנְחָה הַשִּׂמְלָה
אִם נָגַע בִּי הַמֶּשִׁי,
אִם בִּי זָחֲלוּ הַזְּחָלִים
אוֹ בַּפְּרָחִים שֶׁעַל הַבַּד.
נְסוּגוֹתִי
שֶׁאִישׁ
לֹא יַבְחִין
אוֹ יִקְרָא
בִּשְׁמִי.
—
מתוך ׳מספר הסיפורים׳