חַיֵּי נֶצַח / אירֵן דן

חַיֵּי נֶצַח / אירֵן דן

רָשֶׁל יָדְעָה
לְסַפֵּר,
עַל מְשׁוֹרֵר
שֶׁקָּנָה סַפְסָל
בִּירוּשָׁלַיִם
בְּיוֹם סוּפָה
וְגֶשֶׁם,
שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ
לִמְחוֹזוֹת רְחוֹקִים
קָרָא שִׁיר,
שֶׁגִּלְגְּלוּ
בִּשְׁטִיחַ אַרְגָּמָן
.
רָשֶׁל יָדְעָה
לְסַפֵּר עַל אַחַת,
מְשׁוֹרֶרֶת,
בְּיוֹם סוּפָה וְגֶשֶׁם
טִפְּסָה עַד פִּסְגָּתוֹ הַמֻּשְׁלֶגֶת
שֶׁל הַר קָאִילאשׁ*,
קָרְאָה
שִׁיר,
הָהָר
צִוָּה אוֹתָהּ
אַל תִּבְכִּי,
אַרְבָּעָה נְהָרוֹת
יָצְאוּ מִבִּטְנָהּ,
אֵלַת הַשָּׁמַיִם
נָפְלָה
לְרַגְלֶיהָ
.
אֶמְצָא לִי, אָמַרְתִּי,
מִשְׂרָה שֶׁל מְשׁוֹרֶרֶת,
שְׁזוּרָה
בְּךָ,
אֶתְכַּסֶּה
בִּכְסוּתִי,
גִּבְּסָנִיּוֹת לְבָנוֹת
וְחַיֵּי
נֶצַח.
—