וִדּוּי / אִירֵן דָּן

מַהִי הַדֶּרֶךְ אֶל גַּן עֵדֶן,
שׁוֹאֶלֶת
אֵשֶׁת הָאִכָּר
בְּדַרְכָּהּ
לִשְׂדוֹת הָאֹרֶז

רֹאשׁ בְּלִי גּוּף
וּבְלִי כֶּתֶר,
הַשֶּׁמֶשׁ
צְהַבְהַבָּה,
וְאֵין לָדַעַת
מָתַי תַּפְצִיעַ
שֵׁנִית

הַיָּד שֶׁלְּךָ
נוֹגַעַת בְּשֶׁלִּי

אֶרְצֶה
לְחַבֵּק אוֹתָךְ,
אַתָּה אוֹמֵר,

אֲנִי דּוֹפֶקֶת
בַּפַּטִּישׁ
מַתְקִינָה
בָּתִּים לַשִּׁיר

כְּפִי שֶׁאָבִי

הִתְקִין

בְּיַלְדוּתִי

שׁוֹבָךְ

לְיוֹנִים

מְפֻחָדוֹת.
—