רון היה שמו של הילד / אירן דן
הילד שזינק ממקומו עם הישמע הצלצול
הילד שניגש אלי ואחז בידי
*
היו לו עיניים שחורות וחכמות לרון
וחיוך שובב וגומות חן
ועור שזוף ותזזיתיות ורזון בולט
סימן לי בהתרגשות ובתנועות ידיים מרובות
ללכת אחריו ורק
ורק הניחי את ידך בידי
*
רצנו יחד במסדרון המתמלא
עד שנישטפנו לתוך החצר הגדולה
לתוך גיגית שמש מסנוורת ואור בוהק
*
מבלי להבין מילה מצאתי עצמי מנתרת
על גבו של חמור ארוך מאוד
מרובה רגלי ילדים
ואני זוכרת את עוצמת הקולות
והראשים הקטנים שנתחבו בין רגלי העומדים מלפנים
קפיצות וצעקות עד השמיים
מוזיקת רקע ברמקולים
ויש את המנצחים
והילדים החלשים
ויש את טיפות הזיעה על הפנים
וטעם של מלח בלשון
*
״חמור״ היתה המילה הראשונה
שלמדתי בשפה העברית
ולא היה בה מן החוכמה או הטפשות
ואין בה מן החשיבות העצמית
סתם מילה שנצמדה לה
להרבה אחרות
*
והמרחק מאותו יום הלך וגדל..
והילדה בתוכי איננה עוד ילדה
ממאנת לשחק משחקים
לכול היותר שותה אספרסו ארוך
מנה רגילה של מכורים משובשים
מזרימה קפה דחוס למוח
ומי בכלל יודע
מה זה חמור ארוך
*
והחמור בכלל מת
ורון הילד
נותר מאחור בחצר בית הספר
סופר עד עשר
*

18/3/16

Painted by Rentia Coetzee
…and then she grew up, oil on 30 cm round canvas

Irene Dan's photo.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.