אני ואתה / אירֵן דן
מָה נֶחְצַב בַּסֶּלַע מָה
חִלְחֵל בּוֹ
מָה בָּאוֹר וּמָה בַּצֵּל
אֲנִי וְאַתָּה כְּתוּבִים
כְּאֶחָד
בּוֹא אֵלַי
אֲהוּבִי
מָה נֶחְצַב בַּסֶּלַע מָה
חִלְחֵל בּוֹ
מָה בָּאוֹר וּמָה בַּצֵּל
אֲנִי וְאַתָּה כְּתוּבִים
כְּאֶחָד
בּוֹא אֵלַי
אֲהוּבִי
עִזְבִי בֵּיתֵךְ
עִזְבִי הָהָר
עִזְבִי הָעֵץ הַגָּבֹהַּ
שֶׁהָיִית תּוֹלָה עָלָיו תְּאֵנִים
עִזְבִי שִׁירַיִךְ
שֶׁהָיוּ בּוֹרְאִים שֵּׁדִים
ברֹאשֵׁךְ
נַפְשִׁי נִקְשְׁרָה
בְּנַפְשְׁךָ
כַּנָּהָר הַנֶּאֱחָז
בִּגְדוֹתָיו
עוֹד סִימָנֵי הַדֶּרֶךְ
בַּתְּלוּלִיּוֹת
וְלַחַשׁ כְּמִיהָה
לְבַדִּי בֵּין עַרְבַּיִם
בִּשְׂדוֹת הַחִטָּה
טַעַם הָרוּחַ
עַל הַשְּׂפָתַיִם.
כָּאן בְּחַיִּים קְדוּמִים
הִתְקַדַּשְׁנוּ רוּחַ בְּרוּחַ
בְּטַבַּעַת שִׁבֳּלִים.
בטרם אלך / אירֵן דן גַּע בִּי, שְׁמֹר מֶרְחָק, הַצְמֵד אוֹתִי אֵלֶיךָ. אֲנִי שְׁבִירָה, נִסְדֶּקֶת בְּקַלּוּת, נִבְקַעַת מִבִּפְנִים מִתְנַפֶּצֶת, לִבִּי הֲפַכְפַּךְ, מִנַּיִן לִי מִי אֲנִי. כָּתַבְתִּי כְּאֵב וְעוֹד כְּאֵב כָּתַבְתִּי אֲדָמָה עַד שֶׁאָבְדָה וְאָבְדָה אַהֲבָתִי וְאָבַדְתִּי אַף אֲנִי. – אֵינִי יוֹדַעַת מָה הַתַּכְלִית בִּי גּוּפִי אֵינוֹ חוּשָׁנִי נַפְשִׁי נִדְמֵית רַבַּת …