אין גבול / אירֵן דן
אַבָּא לֹא הֵבִין בֶּאֱמֶת
מָה מַשְׁמָעוּת הַמִּלָּה גְּבוּל,
וְלֹא יִחֵס לָהּ חֲשִׁיבוּת.
בְּנֵי אָדָם מִתְגּוֹרְרִים מִשְׁנֵי צִדֵּי הַגְּבוּל
וְטוֹב אִם יִלְמְדוּ זֶה אֶת שְׂפָתוֹ שֶׁל זֶה.
בִּהְיוֹתוֹ נָעַר, חָלַם לְהִתְגַּיֵּס.
כָּךְ מָצָא עַצְמוֹ לַיְלָה אֶחָד
נָע בַּחֲשֵׁכָה, חוֹצֶה אֶת הַגְּבוּל
בֵּין בֵּירוּת לְיִשְׂרָאֵל
וּמִשּׁוּם הַקֹּשִׁי, וְהַבְּדִידוּת
סַב עַל עִקְבוֹתָיו.
עֶשְׂרִים שָׁנָה מְאֻחָר מִכֶּן,
עָלָה לָאָרֶץ. כַּאֲשֶׁר נִדְרָשׁ לְהֶסְבֵּרִים,
אָמַר,
הַאִם הָיִיתִי שׁוֹבֵר חֻקִּים?
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ,
גְּבוּלוֹת נִכְפִּים עַל בְּנֵי אָדָם
הָיִיתִי לְלֹא סָפֵק
צָעִיר.
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַיּוֹם
בּוֹ בִּקַּרְנוּ אוֹתוֹ בְּכֶלֶא צְבָאִי,
עָצַרְנוּ בַּדֶּרֶךְ, לֹא רָחוֹק מִשָּׁם,
בְּמִנְזַר הַשַּׁתְקָנִים
לִקְנוֹת לֶחֶם וְזֵיתִים,
וְרַק תְּמוּנָה אַחַת נוֹתְרָה מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם
אֲנִי
וְאִמִּי תַּחַת עֵץ תַּפּוּזִים.
—