קטגוריה: שיר

הנופלים נופלים היושבים יושבים והעומדים עומדים אמרו שהיית יפה כמו פרח ואני חשבתי אתה דניאל משכבת י״ב אתה עדיין צריך להשלים בגרות בלשון אתה יפה כמו גן שושנים   11/5/16  

… אתה יושב מחוץ לאוהל / אירן דן היכן שהיית בפעם הראשונה כשראיתי אותך רזה יותר, כחוש, שקוע במצולות אתה חייב להסדיר כמה עניינים … הזמן קצר אתה אומר צריך לאחד את השבטים, להסתיר את הנשים והילדים לצאת למלחמה אינך מודע למימד הזמן, לשינויים שהתחוללו הקרב הוכרע! האדם הלבן ניצח, …

ידייךְ קפואות אהובה   /   אירן דן הניחי אותם בכף ידי אבעיר את צינת הבוקר עד שיעלה בךְ סומק, אצבע את ביתךְ בצבע עינייךְ, אסרוג שמיכת טלאים מפיסות אושר שנשתמרו בי, אפרוש אותה בכניסה, אני פוחד לאבד אותךְ, איני מצליח לנשום או להביט לאחור נוכל אולי לשבת כמו פעם תחת עץ …

אדוארד מהמכולת בשכונה / אירן דן היה מוכר סלים שמנים בהקפה הייתי נכנסת אליו בלי שאמא תדע ובוחרת מכול הגלידות במקפיא את הארטיק שלי קרח תות לימון הוא היה נדבק ללשון, מתמוסס וצובע את השפתיים באדום, אדוארד סיפר לי שפעם דמיין גלידה בטעם פחם ושיש לו הרבה מספרים על הזרוע …

אני פוחדת / אירן דן מזקנה, פוחדת מפירורים שנופלים על הריצפה כשאני אוכלת עוגה, פוחדת שהכול יתפורר * פוחדת למות, לא להיות, לא לראות את השמש בבוקר לא לשמוע את התוכי של השכנים פוחדת לא להשקות את פרחי היסמין פעם בשבוע, לא לנשום את ריח הים לא לטעום מלח בשפתיים, …

ענדתי / אירן דן מחרוזת אתרוגים וצמידים, תריסר בכול יד, עגילים מכסף, בנגיעות קרות בצוואר. מלאתי את הסלים בתפוזים. * כָּחַלְתי את עיני, סימקתי לחיים, בשעה שחלמתי, ניחוח עלי ורדים עדין בא אלי להחיות את זיכרון הפחד של אותן הנשים החבויות בי. הילדות, האחיות, האימהות כולן. הגפתי את התריסים ויצאתי …

החיוך שלו / אירן דן החיוך הכי בוכה שאני מכירה * הוא זמר רחוב Pepe Checa יושב בסמטה, שר ובוכה * הוא שר בקול בוכה פפה צ׳קה על אהבתו לחופש, על געגוע הוא צועני וצעיר פפה צ׳קה אולי בגלל זה הוא בוכה * עם קול כמו של פפה אני עוד …

מלגה גרנדה / אירן דן קורדובה סיביליה טולדו מדריד או בסדר הפוך * איזבלה הראשונה מניחה ראשה על כתפיו של פרדיננד השני הוא מכחכח בגרונו, היא מגלגלת עיניים הם מתנשקים פה אחד ופוקדים על גירוש * אני גורשתי מספרד, אישה גורשתי מגן עדן ילדה מארץ ילדותי או בסדר הפוך * …

בסיפור הזה לא קורה כלום והכול קורה נעמה היא אישה שאיני מכירה אך ביקשה להיכתב, הפצע הפתוח של "ילדי תימן" _נעמה / אירן דן_________ אימי קרעה קריעה בבד האוהל כך חרצה את דינה מבלי שנתכוונה הייתה מבריגה את עֵינָהּ לראות איך מתערבב אורו של בוקר חדש יחד עם שברי געגוע …

היא מעוותת שפתיה  /  אירן דן ומרטיבה בול בלשונה, מדביקה לכול גלויה ציפור רבת יופי. * יום אחר יום על מיטתו הוא מוצא גלויה * היא קוראת לו אהובי, יושבת בחיקו, מרחיקה אותו מן המוסד, התרופות וכיבוי האורות, מן היאוש והדלות. * היא לוקחת אותו ביד, לים, הם שוחים לעבר …