קטגוריה: שיר

בְּעוֹלָמִי הַקָּטָן
אֲנִי מֻפְקֶדֶת עַל מִלִּים,
מִלִּים הֲשָׁטוֹת בִּסְפִינוֹת שֶׁמֶשׁ

הַיּוֹדְעוֹת,

מַסָּע נְדוּדֵי הַלֵּב,
טַעַם דְּבַשׁ פִּרְחֵי הֲדָרִים.

נֶעֱמַדְתִּי
עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
לְהִסְתַּכֵּל בַּחַלּוֹן
פְּנִימָה

רָאִיתִי דְּמוּת אִשָּׁה
כִּדְמוּתִי.
תְּנוּעוֹת גּוּפָהּ

לְבַדִּי בֵּין עַרְבַּיִם
בִּשְׂדוֹת הַחִטָּה
טַעַם הָרוּחַ
עַל הַשְּׂפָתַיִם.
כָּאן בְּחַיִּים קְדוּמִים
הִתְקַדַּשְׁנוּ רוּחַ בְּרוּחַ
בְּטַבַּעַת שִׁבֳּלִים.

אָבִי לִמֵּד אוֹתִי
לְהַשִּׁיל מֵעָלַי
תַּאֲוָה וְחַמְדָנוּת
קִנְּאָה וְרָצוֹן לְכוֹחַ.
.
אָבִי לִמֵּד אוֹתִי
לְעוֹרֵר אֶת עוֹלָמִי בִּי,
לְהַרְכִּיב אֶת הַחֲלָקִים הַשְּׁבוּרִים

חֹשֶׁךְ יָרַד עַל אֶרֶץ הָאִכָּרִים,
הַיָּרֵחַ, נֶעֱלַם.
סִפְּרוּ, עֲצֵי הַשְּׁזִיף מֵתוּ
מִזְּמַן,
לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ שָׂרְפוּ אֶת הַיַּעַר
וְאֵין נוֹרָא בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה,
מֵרֵיחַ עוֹר חָרוּךְ.
סִפְּרוּ,

הַשְּׁמוּעָה אוֹמֶרֶת,
בְּדִירָה חָמֵשׁ גָּר מְשׁוֹרֵר,
הָאִשָּׁה שֶׁאָהַב נָטְשָׁה עִם אַחֵר,
אֶת שִׁירָיו שָׁפְכָה לַיָּם.
בְּנוֹת יָם
שֶׁעָלוּ מִמְּצוּלוֹת
שָׁמְעוּ בַּגֵּאוּת
קוֹל אוֹתִיּוֹת.

אֶקְרָא בִּשְׁמוֹ
אָמַר הַהֵד,
מִסּוֹף הָעוֹלָם
אָשִׁיב אוֹתוֹ
אֵלֶיהָ.

אָפִיחַ בּוֹ
גַּעְגּוּעַ