גַּרְגֵּר חִטָּה / אִירֵן דָּן ********* אֲנִי שֶׁהָיִיתִי מְפַזֶּרֶת מִלּוֹתַי בַּמֶּרְחַקִּים, מִתְפַּזֶּרֶת בָּרוּחַ. אַתָּה שֶׁהָיִיתָ הוֹלֵךְ בִּשְׁבִיל הָרֵיחַ מֵעַל הַרְרֵי בּוֹרוֹת. אָסַפְתָּ אוֹתִי פַּעַם על גַּבְּךָ, אָגַרְתָּ אוֹתִי בְּקִנְּךָ, מִתַּחַת לַתְּלוּלִיּוֹת שְׂדוֹת הַחִטָּה שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ תְּחִלָּתָם וְסוֹפָם וְשָׁמַרְתָּ עָלַי. — (מתוך מחזור: נמלים) Painted by Artist Robert Heindel
עוד מעט / אִירֵן דָּן ******** כשהייתי ילדה רציתי להרחיק ממני את המוות הוא נבהל בקלות, חשבתי ואני יודעת לצעוק חזק. – כול אימת שפסע לעברי, צעקתי אליו עד שקולי שָׁקַט. – איש לא אמר שהוא חֵרֵשׁ ושוטה ואילם וקטן, ומכוער כמו שקולניק החייט שהיה עטוף גם בקיץ במעיל שחור …
השתיקה שֶׁלְּךָ / אִירֵן דָּן ************* השתיקה שֶׁלְּךָ פּוֹעֶרֶת בי בּוֹר, אני נופלת בְּתוֹכִי. – פעם אָמַרְתָּ: נפשךְ בנפשי. נוכל להיות חֲבוּקִים בצרור שיבולים. – ואני ידעתי, אחד נתן את הרוח אחד נתן את השדה ואחד – געגוע ורוח שנשמרה מלטַלְטֵל את שדות השיבולים פן תִשָּׁבֵר נפשי. — Music: Solitude …
עכשיו איננה. / אִירֵן דָּן ********** עכשיו איננה. ואינה שואלת: מתי את באה. אינה מוודאת: מתי באה. אינה אומרת: אני לבד. עכשיו איננה. ואינה מצמידה באטב את חשבונות המים. אינה מבקשת ממני שאסדיר את מנגנון הזמן, שאזיז את השעון לאחור, לשעת חסד אחת, שאחסום בגופי את המחלה המתפשטת בגופה. אמא …
ויש לי / אִירֵן דָּן ***** ויש לי מה שאני. מלא. מילים בקופסאות. רובן שתיקה. וגם דובים בתרדמת יש ליבי נם את שנתם ויש כול האני. כול האתה. וגביעי האושר הקטנים שאלוהים שומר גבוה במדפים העליונים. —–
פָּנִים שהתברגו בְּתוֹךְ חַלּוֹן / אִירֵן דָּן ************************** פָּניךְ התברגו בְּתוֹךְ חַלּוֹן, באֲוִויר הדָּחוּס בַּבְּדִידוּת ואני קל רגליים, כבן חמש רץ להסתתר מעיניךְ. את יודעת אמא אני כאן בתוך החושך. הזמן עומד, המרק מתקרר. בוא הביתה, את קוראת. עם השנים נעשיתי איטי, יותר מת ועדיין בנךְ. קריאתךְ …
אם תבקש / אִירֵן דָּן ********* אם תבקש אבוא, אהיה שֶׁלְּךָ עד נטות היום. אם תלחש אהובה אוולד בְּרַכּוּת חֲבוּקָת-ורדים. אם תחריש אפול בשדותיךָ יורה ומלקוש יודְעֵי הָעִתִּים. — Photo by Irene Dan
על יונים וכלובים / אִירֵן דָּן כלוב יונים עמד ביני ובין אבא במושב האחורי. — אבא חפן את הרוח, שרק שריקותיה. רפעאת הנהג החזיק בהגה, פיצח גרעינים. — קנינו את היונים בשוק הציפורים של עזה, בימים שעזה לא היתה עזה. צחורות, הן התקוטטו במושב האחורי על דרך עזה-בת-ים. — יונים …
אֵינָם וְאֵינָם / אירן דן *********** שלא אשכח. שלא. שלא אשכח את שמי. שלא אשכח את אמי ואבי שעכשיו אני בגיל השכחה. שאמי ואבי נטשו בי ימים ושנים. שכחו ממני. אינם באים ואינם מביאים. שאמי ואבי נפטרו ואינם. נפטרו ממני ואינם מפריעים בי מילים. שנשכחתי מלבם. שלא אשכח. שלא אשכח. …
מַחְזוֹר פעימות / אירן דן ************* בעיר חַלַבּ הנצורה יושב אבי על כורסת נצרים שבא ללוותה בדרכה האחרונה, ולהיפרד מידיי המיילדות שזיעה ודם ומַחְזוֹר פעימות בם בעירבוביה. בעיר חַלַבּ הנצורה יושב אבי על כורסת נצרים על גבשושית עפר, תלי חורבות בצומת האין-אונים ששכבו שכבות שכבות אבות על בנים קבורים בצחנת …