פתק ירוק תלוי בכניסה מת הדייג הקבורה בכפר פקיעין. קול נקישות תרנים וחבל עבה מלופף במלכותו בין הרשתות ישליך יהבו אנשים עומדים לא יתנו. בתחתית השמיים יחפש את הים יושיט יד מן הקרקעית ילטף את ראשי הדייג שכח את שמו שחור עיין רגליו זפת וצדפים פוערים בורות בנפשו ישוט ללא מצפן …
מצאתי את המזודה שלך אבא בה ארזת את בגדותיך וחלום ותפילה קיפלת בשירי עבד אל חלים חאפז ואיב מונטן. זו שחלקתי את ידך מצאתי אותה בבוידם אבא. כבדה ונשכחת כגבר מובס המחפש דרך מוצא. הולך אנה ואנה ומסתכל על הים יהמו מימיו מחכה לגאולה. איזה כוח יעמוד לו? ימתין לבואו …
יוֹשֶׁבֶת בַּחוּץ עַל מַדְרֵגוֹת הַסַּף כהרגלה, מִזְוָדָה וַהֲכָנוֹת לַנְּסִיעָה שָׁנִים וַאֲנָשִׁים יתערבבו בְּיָדָהּ מִפְתַּן הַבַּיִת יעטר אֶת רֹאשָׁהּ יִשְׂחָק בִּשְׂעָרָה וַאֲגַל זיעה בשמלתה דהויה נקבים יחלחל בקיפולי בָּד נִפְרַשׂ לצדדים חושף אֶת רַגְלֶיהָ שֶׁל הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה זְמַן רַב עֵבֶר מֵאָז באיטיות תָּרִים רֹאשָׁהּ תִּשְׁאַל הֵיכָן הָיִיתָ עַד עַכְשָׁיו 29.6.2015
מָה רָבוּ הַמִּילִּים בְּשִׁירְךָ הָאֶחָד כִּמְשׁוֹרֵר בְּלִי קֶסֶם כַּוָּונוֹת בפרידת הַשְּׁבִיל בְּעָוִית או חִיּוּךְ שֶׁל יְצוּר חַסֵּר לְשׁוֹנוֹת אֲבֵידָה כָּךְ אוֹמֶרֶת הִנֵּה כְּתוּבִים חַיָּיו עַל קִירוֹת חַדְרוֹ רֵיק הַכּוֹל יָשְׁנוּ עֲדַיִין באֲבֵידַת יוֹם וּבְלֶכְתּוֹ כָּךְ אוֹמֶרֶת אִמָּא שָׁב וְהִזְדַּקֵּף פָּחַד שֶׁמָּא יִקְפָא הַסּוֹף דימה כִּי עוֹד רֶגַע קָט אִישׁ לֹא …
עפר לעפר צבע לצבע הצבע יָבַשׁ הקנבס או אולי סוג הצבע את הפרחים, אפשר לשחזר אמר כמו שַׁד כרות או שניים לעקור את התולעת מהגוף חשים ברוח מריחת הצבע בצבע נשאב לעצמו כמו מימיו של ים או אוקיינוס שקט לתוך חור קטן בכיור שלי בוקר חדש אחרי צחצוח שיניים אני מביט במראה שחור מתחת …
בכפר נותרו 2מדרגות אבן ולחש קטיפה עטוף אזוב ירוק בכניסה לביתי שאיננו עוד קול ילדים בחצר ריצה צחוק מתגלגל עצי זית פזורים לאורכו של שביל בכפר שלי קברים נטועים יספרו על החיים והמתים בכתב עתיק מסתלסל בעיטורי ערבסקות אזמין אותך להתארח בביתי שהיה שלי לנוח בצל עץ הזית רוח פורעת בענפיו צלילי עוד מנגן שלווה …
במו"מ עם המתים נידון אני עם עצמי לשאת ולתת לזכור להשכיח אני עם עצמי לסגור ולפתוח שוב לסגור לשבור ולכעוס לבכות כמו ילד ואז להקריח לשחק במילים לערפל את הרגש למחוק טיוטות במו"מ רק אני עם עצמי ואת בכיכר מחכה שאגיע 5.4.2014
כשתופיעי לי בחלום כמו אתמול כמו מחר אוכל לגעת לך בפנים להסיט את שיערך נוכל לקום מן הכיסא לחלץ רגליים ללכת סתם ברחוב לרוץ ביחד כן אני חושבת שאשמח לרוץ איתך… לברוח מן המוות את זה לא הספקנו כשעוד היית בחיים… 2.6.2014
ניכנסנו אליך Julie שלוש אבלות עם תיקי גוצ'י קארדן ולואי ויטון עם שמש מאירה מתוך ערימת פחדים מריונטות ללא חת ובלי אמא לסעוד את ליבנו. האכלת אותנו בלב השוק את המוות הרחקת בריחות במיה וממולאים בסירי האוכל הפתוחים בחרת לעטוף אותנו בחיים ובצעקה הצבעונית של השוק לחלץ אותנו מן הכאב. 28.5.2014
מכול הקצוות עם השקט הזה יחדיו נמלא את המרחב הבלתי אפשרי בצהוב ינדוד כמו גרגר קטן יחולל סופת אבק יאסף לתוכי במיקרון געגועים מתוך הספד חתך בזמן לא יותיר דבר חומק לעיתים בדמעות אך שב מיד כנוע ינעץ שיניו בחושך יעטוף את כול המילים שלא נאמרו די השקט הזה השקט שבי עת אביט …