תגית: בדידות

כמו שמיכת כורכום  יורדת בכבדות על השוק באפילה של סוף יום משחילה את ידי בידה ושואלת את יודעת מי אני ? והיא תענה ma fille Rosette ובכי עם בכי ישטוף דוכנים ריקים.   לרוזט 21.4.2015      

מָה רָבוּ הַמִּילִּים בְּשִׁירְךָ הָאֶחָד כִּמְשׁוֹרֵר בְּלִי קֶסֶם כַּוָּונוֹת בפרידת הַשְּׁבִיל בְּעָוִית או חִיּוּךְ שֶׁל יְצוּר חַסֵּר לְשׁוֹנוֹת אֲבֵידָה כָּךְ אוֹמֶרֶת הִנֵּה כְּתוּבִים חַיָּיו עַל קִירוֹת חַדְרוֹ רֵיק הַכּוֹל יָשְׁנוּ עֲדַיִין באֲבֵידַת יוֹם וּבְלֶכְתּוֹ כָּךְ אוֹמֶרֶת אִמָּא שָׁב וְהִזְדַּקֵּף פָּחַד שֶׁמָּא יִקְפָא הַסּוֹף דימה כִּי עוֹד רֶגַע קָט אִישׁ לֹא …

זה האינסוף הסופי זה הבלתי נראה כאן בשכונת עצי האפרסמון מוכר תפוח אדמה מתוק קורא מתחת לבתים בארובת העין, בתוך ערוגת הפרחים שלי שירים מתים אכולי תולעים  בם גם אלוהים לא יוכל להפיח חיים אדמה לחה ושובל ארוך של כוכבים. 20.3.2015 enso circle

אני חג סביב עצמי כמו מייבן מסביב לאטמוספירה זה שיקדים יתפוס נא מושב ביציע לצפות בי מסתחרר ונופל 26.10.2014

עפר לעפר צבע לצבע הצבע  יָבַשׁ  הקנבס או אולי סוג הצבע את הפרחים, אפשר לשחזר אמר כמו שַׁד כרות או שניים לעקור את התולעת מהגוף חשים ברוח מריחת הצבע בצבע נשאב לעצמו כמו מימיו של ים או אוקיינוס שקט לתוך חור קטן בכיור שלי בוקר חדש אחרי צחצוח שיניים אני מביט במראה שחור מתחת …

הִגִּיעַ זְמַן לְהִיפָּרֵד כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים כָּךְ סוּפָה שֶׁל אַהֲבָה זוֹרְמִים שְׂדוֹת כּוּתְנָה בְּקַוִּוים לְבָנִים בַּטַּעַם מרשמלו רַךְ הַחַלּוֹן פָּתוּחַ וְשִׁיר שֶׁל לֵד זפלין מַדְרֵגוֹת לְרָקִיעַ מַזְכִּיר יָמִים וְהַכּוֹל וַאֲנִי אָפוּף קוֹר וְרֵיקָנוּת רוּחַ מְעִיפָה מַפּוֹת אַחֵר צָהֳרַיִים שֶׁל חֲתוּנָּה כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים כָּךְ סוּפָה שֶׁל אַהֲבָה זֶה סוֹפָם שֶׁל דְּבָרִים.   …

פָּנִים שהתברגו בְּתוֹךְ חַלּוֹן אֲוִויר דָּחוּס וּבְדִידוּת עוֹמֵד הַזְּמַן שָׁכַח וְהַנֶּצַח כִּמְעַט אוֹ כְּלוּם רַק קְרִיאָה אַחַת א ר ו כ ה חוֹרֶקֶת כְּמוֹ רוּחַ זָרָה שׁוֹקַעַת כְּבֵדָה בשדה שִׁיבֳּלִים 18.4.2010  

מכול הקצוות עם השקט הזה יחדיו נמלא את המרחב הבלתי אפשרי בצהוב ינדוד כמו גרגר קטן יחולל סופת אבק יאסף לתוכי במיקרון געגועים מתוך הספד  חתך בזמן לא יותיר דבר חומק לעיתים בדמעות אך שב מיד כנוע ינעץ שיניו בחושך יעטוף את כול המילים שלא נאמרו די השקט הזה השקט שבי עת אביט …

זה החלון שלי/ אירן דן אותו אסחוב תמיד איתי החלון לרוב סגור רווי חושך, ארור… מביט בשעות ובימים קרעי זמן אחר את פניו המצוירות בשברון לב ינצור. את ריח בגדיו יעטוף בְשָׂמִים. אביב יישכח סתו יחדול איש לא יבוא להתדפק עליו. זה החלון ששכחתי לפתוח במעברי העונות במעגל הלידות והמיתות …