נוסעים לפלשתינה / אירן דן
שמעתי אותם מתלחששים בבוקרו של יום
ולפני שהספיקו, נעמד רב הקהילה
במטבח, בצומת המרצפות הצבעוניות,
השחיז שיניים ניגב פירורי לחם מן הזקן
וסלסל תפילה כשידו על ראשי
ועד היום אני תוהה אם אלוהים שמע בתפילתו
*
אמא לא סיפרה לאיש
זה היה הסוד שלנו
מדאם רוזט אתם עוברים דירה?
שאלה אותה השכנה ממול
עם מכ״ם בילט-אין
מתחת לרעמת שיער של אריה
זה לא שאנחנו רוצים לעבור התנצלה אמא
זאת אומרת זה לא שאנחנו עוברים
זאת אומרת אנחנו רק חושבים
לשפץ כן, אולי לשפץ
*
אמא ארזה לעיני השכנות
את הסרוויס האפור מן הפורצלן
העדין והיוקרתי מייד-אין-צ׳יינה
שעמד וחיכה חיים שלמים
לזו שתחזיק באוזניו
ותשאיר עליו סימן שפתיים
וכך עבר ממדף למדף
עד שמצא עצמו סדוק ושבור
בתוך קופסה
*
גם את הבגדים
אמא קיפלה ברוב חן במזוודה שלי
את שמלות המלמלה
והשמלות הפשוטות יותר
והפרחוניות פחות
כי בפלשתינה לובשות הבנות רק שמלות
*
ואת חולצותיו של אבא
מעומלנות ולבנות
אספה לערימה ולפח
איל פה טרו שו
il fait trop chaud mon cheri
אין צורך כבר באלה, גם לא בחולצות הצווארון
בפלשתינה זה רק גופיות אין תחפושות!
חם, חם מאוד בפלשתינה

ואת הבשמים שעל השידה
שפכה ריח ריח לתוך הכיור
עד שעננת הפרפיום דמתה לפטרייה אטומית
את גופה החליטה יאפפו בשמים
נדירים מן הים ורוח הים
חלמה והחליטה הם יגורו ליד הים
*
וראיתי אותה פותחת וסוגרת צרור מכתבים
ומקרבת אותם את המכתבים לחזה
ועוצמת עיניים ודומעת
ואז לוחשת בשפתיה על המכתבים
ושבה ומניחה אותם על שפתיה
ושבה ומרימה מחרוזת
ששמרה בין מכתבי האהבה
*
כבר אז ידעתי
שלא הכול אפשר לארוז ולקחת
וחשבתי על הלב שלה
ועל טיפות הטל שיחסרו לה
ועל פרחי היסמין ששתלה בבלקון
*
והיא גם ביקשה מאבא
לעלות להר פעם אחרונה
להיפרד מן ההר
ומן הבית שבנה לה
חורר חלונות ואייר בו קשתות
שתל משפחה ובכניסה לבית
שתל גם עץ תאנה

בדרך לשם ביקשה גם לעצור
ליד המעיין הצמידה ידיה ומילאה
מן המים הקפואים שפרצו מן הסלעים
וקירבה את המים לפיה
*
והבית דמה לכוורת דבורים
וזמזום בלתי פוסק בקע
מן החדרים ההולכים ומתרוקנים
ואנחנו שיוצאים ונכנסים מחדר לחדר
כמו נחיל דבורים הסתכלנו על
המלכה שרוקנה את תאי הדונג
מן הדבש ונראתה לרגע מודאגת
מנין תמצא אבקת פרחים
פלשתינה היא מדבר, מדבר וחול
*
וכשהגיע הזמן לצאת לדרך
ועמדנו על הרציף מחכים לבואה
של הרכבת הישירה
מביירות לפלשתינה
הורידה אמא את הכפפות
והורידה מידיה את הצמידים שישה במספר
ענדה אותם את צמידי הזהב על היד שלי
על יד ימין זו עם הכתם לידה
*
הצמידה שפתיה על המצח שלי
את יפה ma fille
תזכרי תמיד שאת הכי יפה בשבילי
עינדי אותי ואשמור עליך
ודלתות הקרון נסגרו ברעש
שמנע כניסת אוויר לריאות
ולא שמעתי בדיוק את סוף דבריה
ולא הצלחתי לראות בדוחק את עיניה
והרכבת החלה בנסיעתה
ואמא נשארה על הרציף
ודמותה הלכה וקטנה עם השנים ככול שהרכבת התקדמה לפלשתינה
*

5/2/16
Photo by Irene Dan

Irene Dan's photo.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *