פרסונה* / אירֵן דן
הָכֵן לִי מַסֵּכָה,
מִנְּסֹרֶת וּשְׂרַף עֵץ אֹרֶן,
מַסֵּכָה לְכַסּוֹת אֶת פָּנַי, לְהוֹבִיל אוֹתִי דָּרוֹמָה
לְאַרְצוֹת הַחֹם, צִפּוֹר נוֹדֶדֶת לִמְצֹא בַּיִת
מַסֵּכָה גְּדוֹלָה דַּיָּהּ
לְהַסְתִּיר אֶת צֶבַע עוֹרִי וְגִילִי וּפָנַי הַשְּׁמוּטוֹת,
שָׁם הַזְּמַן חוֹרֵשׁ מְזִמּוֹת,
אֵינִי צְעִירָה עוֹד, אַתָּה יוֹדֵעַ,
אֲטַשְׁטֵשׁ אֶת הֱיוֹתִי אִשָּׁה שֶׁל גְּבָרִים
אִשָּׁה שֶׁל סַחַף נְהָרוֹת
נַקֵּב בָּהּ פֶּה שֶׁיִּהְיֶה קוֹלִי, פִּתְחֵי עֵינַיִם שֶׁיִּהְיוּ עֵינַי,
מִבַּעַד לַהֲמֻלָּה, לְהִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם
וְרוֹאַי יִסְתַּכְּלוּ בִּי כִּרְצוֹנָהּ
גַּלֵּף לִי מַסֵּכָה לְהַסְתִּיר אֶת הָרֵיקָנוּת, הַבְּדִידוּת, הָאַכְזָבָה,
הַכְּאֵב, הַצַּעַר, הַכַּעַס, מַצַּב הָרוּחַ הַמְּדֻכְדָּךְ,
מַסֵּכָה שֶׁלֹּא תִּפֹּל אִם אֲטַלְטֵל אֶת רֹאשִׁי
וְהַבָּעַת פָּנַי כְּהַבָּעַת פָּנֶיהָ
וַאֲנִי מְפֻסֶּלֶת בִּדְמוּתָהּ
הָבֵא לִי מַסֵּכָה עֲשׂוּיָה יְדֵי אָדָם, מִנְּסֹרֶת וּשְׂרַף עֵץ אֹרֶן
בָּהּ שׁוֹכֶנֶת אִשָּׁה כְּדִמְיוֹנָהּ
וְהִיא יוֹצֵאת
וּבָאָה מִמֶּנָּה.
–
Persona* – בלטינית: מסכה.