כל שנה אני / אירֵן דן
כָּל שָׁנָה אֲנִי בָּאָה לְכָ
וְכָל שָׁנָה קָשָׁה מִקּוֹדַמְ
לְתַחֲרוּת אֹמֶץ, דְּרוּשִׁים
וְגַם דֶּרֶךְ פְּעֻלָּה
אַךְ לִי אֵין, לֹא זֶה וְלֹא זֶ
וְעַל כֵּן אֲנִי בָּאָה לְכָאן
פַּעַם אַחַר פַּעַם.
הַגַּנָּן הִשְׁקָה אֶת הָאֶבֶן
שֶׁצָּמְחָה בְּלֵב הַכִּכָּר
הַפְּרָחִים נֶהֶרְסוּ, הִזְהִ
מֵאָז הָרֶצַח, הַקּוֹל מֵעִיר
מְסֻכָּן לְדַבֵּר
אֲנִי רוֹצָה לְהָבִין
אַךְ מְסֻכָּן לַחְשֹׁב
וְאִם אַמְשִׁיךְ לָנוּעַ
אֵצֵא מִדֵּי יוֹם אֶל הַשֶּׁמֶ
כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת
צָרִיךְ לְהַמְתִּין
שֶׁמַּשֶּׁהוּ טוֹב יִקְרֶה.